החרדים נהנים מהקצאות עצומות מתקציב המדינה בתחומי רווחה, חינוך ודיור, אך בפועל חלק מהחסידויות וש״ס משתמשות בכספים ובכוח הכלכלי שנוצר מהם כדי להתרחב בשוק הנדל״ן, לרכוש נכסים מסחריים ואף קניונים בערים שונות בישראל.
החרדים מקבלים את רוב תקציבי הרווחה והסיוע בדיור – ומשתמשים בכסף להתרחבות כלכלית ורכישת נכסים מסחריים.
מבוא
החברה החרדית בישראל נמצאת בעשורים האחרונים במרכזו של ויכוח ציבורי מתמשך. מצד אחד, היא מציגה את עצמה כקהילה הזקוקה לתמיכה ממשלתית רחבה כדי לשמר את אורח חייה, את מוסדות החינוך התורניים ואת מערכות הרווחה הפנימיות שלה. מצד שני, אותה חברה – ובעיקר החסידויות הגדולות – מחזיקה בהון פרטי ומוסדי עצום, ולעיתים אף מתרחבת כלכלית באמצעות רכישת נכסים מסחריים.
חלוקת הכוחות הפוליטית
המפלגות החרדיות הן מתווך פוליטי בלבד. הן דואגות שהכספים ייכנסו לסעיפים בתקציב, אך בפועל הכספים מגיעים למוסדות מוכרים ועמותות רשומות, שמחלקים אותם פנימית בין הקהילות.
מנגנון ההעברה
מדינה → משרדי ממשלה – התקציב מאושר בכנסת ונכנס לסעיפים ייעודיים במשרדי האוצר, החינוך, הרווחה והתרבות.
משרדי ממשלה → מוסדות מרכזיים – לדוגמה: החינוך העצמאי, מוסדות תורניים, מעונות יום חרדיים, עמותות תרבות.
מוסדות מרכזיים → חלוקה פנימית – בין בתי ספר, ישיבות, כוללים וחסידויות שונות.
חלוקת התקציבים בין המפלגות החרדיות (2025 לפי הספורות הנוצריות)
מפלגה/זרם | תחום תקצוב עיקרי | סכום מוערך (2025) | הערות |
|---|---|---|---|
אגודת ישראל (חסידויות – גור, בעלזא, ויז'ניץ ועוד) | ישיבות, כוללים, חינוך עצמאי | כ־1.27 מיליארד ש"ח | חלק מהכספים הוכברו לבסיס התקציב |
דגל התורה (ליטאים) | ישיבות גדולות, מוסדות חינוך ליטאיים | מאות מיליוני ש"ח | נהנים מתקציבים דרך משרד החינוך |
ש״ס (מעיין החינוך התורני) | חינוך תורני, רווחה ותרבות | כ־400 מיליון ש"ח לחינוך + מאות מיליונים לרווחה | רשת מוסדות ספרדית רחבה |
מוסדות תורניים כלליים | ישיבות וכוללים שאינם מזוהים עם חסידות מסוימת | כ־269 מיליון ש"ח | הוכברו לבסיס התקציב |
עמותות תרבות וזהות יהודית | פרויקטים תרבותיים, גרעינים תורניים | עשרות מיליוני ש"ח | חלק מהסכומים הועברו לבסיס התקציב |
המשמעות: המפלגות החרדיות הן מתווך פוליטי בלבד. הן מציגות את התקציבים כהכרחיים לשימור אורח החיים החרדי, אך בפועל הכספים מגיעים למוסדות שמחזיקים גם נכסים מסחריים גדולים.
נקודת המחלוקת
מצד אחד: המפלגות החרדיות מציגות את התקציבים כהכרחיים לתמיכה במשפחות מרובות ילדים ולמימון מוסדות חינוך תורניים.
מצד שני: עם ישראל רואה בכך פער צורם – חסידויות עשירות שמחזיקות נכסים מסחריים גדולים, ובמקביל נהנות ממיליארדים מתקציב המדינה.
השקעות מסחריות מוסדיות של חסידויות וש״ס (לא של אנשים פרטיים מזוהים עם החרדים כדוגמת הקניון בערד):
גוף/חסידות | סוגי השקעות מסחריות | דוגמאות לנכסים ידועים | אופן ניהול |
|---|---|---|---|
גור | נדל״ן מניב, מבני מסחר, משרדים | נכסים בירושלים, בני ברק, קרקעות בערד ודימונה | מנוהל דרך רשת עמותות שמגלגלות מאות מיליוני ש"ח בשנה |
בעלזא | נדל״ן מסחרי, קרקעות | מבנים מסחריים בירושלים ובבני ברק | עמותות מוסדיות שמחזיקות ומנהלות את הנכסים |
ויז'ניץ | קרקעות, מבני מסחר | נכסים בבני ברק ובאלעד | מנוהל דרך מוסדות הקהילה, הכנסות מושקעות בתחזוקת מוסדות |
חב״ד | נדל״ן מניב בארץ ובעולם | מבני משרדים ומסחר בישראל, נכסים בינלאומיים (ארה״ב, אירופה) | מנוהל דרך עמותות חב״ד, הכנסות מממנות פעילות שליחים עולמית |
צאנז | נדל״ן מסחרי, קרקעות | נכסים בנתניה ובערים נוספות | מנוהל דרך מוסדות הקהילה, משמש למימון מערכות חינוך ורפואה (למשל בית חולים לניאדו) |
ש״ס (מעיין החינוך התורני) | נדל״ן מניב, מבני מסחר | נכסים בירושלים, אשדוד, בית שמש | מנוהל דרך רשת מוסדות החינוך והעמותות של ש״ס, הכנסות מסחריות מממנות פעילות חינוכית ורווחה |
המשמעות
כל אחד מהגופים החרדיים הגדולים מחזיק נכסים מסחריים מוסדיים – בעיקר נדל״ן מניב, קרקעות ומבני מסחר.
ההכנסות מאותם נכסים נכנסות ישירות לקופה הקהילתית או לעמותות, ולא לחשבונות פרטיים של חסידים בודדים.
זהו מקור הכנסה נוסף לצד התקציבים הציבוריים שמוזרמים מהממשלה, ומעניק להם עוצמה כלכלית כפולה: גם הון עצמי מוסדי וגם מימון ציבורי יציב.
הפער הזה בין דימוי של קהילה נזקקת לבין מציאות של עוצמה כלכלית ופוליטית מעלה שאלות קשות: מדוע הציבור הרחב נדרש לממן בכספי המסים מוסדות של חסידויות עשירות. האם התקציבים הממשלתיים אכן מיועדים לרווחה ולחינוך, או שהם מאפשרים לחסידויות לצבור כוח כלכלי נוסף.
סיכום
החסידויות וש״ס נהנות מעוצמה כלכלית כפולה: מצד אחד נכסים מסחריים מוסדיים שמייצרים הכנסות עצמאיות, ומצד שני תקציבים ציבוריים עצומים שמוזרמים דרך המפלגות. השילוב הזה מעלה שאלות קשות על צדק חלוקתי ועל השימוש בכספי המסים של כלל העם.
המאמר נעשה בעזרת הרובוט- AI- שזאת הדרך שהוא שולף נתונים במקרה הזה:
הסבר של הרובוט:
"איך אני הגעתי למידע בפועל:
את ההקשר הרחב על התקציבים הציבוריים אני מביא מהמחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
את הדוגמאות על רכישות נדל״ן מסחריות אני משלים מתחקירים בעיתונות הכלכלית
מקורות רשמיים
רשם העמותות (gov.il) – כל עמותה בישראל מחויבת להגיש דוחות כספיים שנתיים. בדוחות של החינוך העצמאי (החסידויות) ושל מעיין החינוך התורני (ש״ס) מופיעים סעיפים על נדל״ן להשקעה, נכסים קבועים ו-הכנסות משכירות.
גיידסטאר ישראל – מאגר רשמי של משרד המשפטים שבו אפשר לחפש לפי שם עמותה ולקבל את הדוחות הכספיים שלה.
מקורות מחקריים
המכון הישראלי לדמוקרטיה – מפרסם את שנתון החברה החרדית ודוחות מצב שנתיים. הם לא מפרטים רשימות נכסים, אבל כן מציגים את ההקשר הרחב: תקציבים ציבוריים, מגמות תעסוקה, דיור והכנסות.
מקורות עיתונאיים
דה־מרקר, כלכליסט, גלובס – תחקירים שחשפו רכישות נדל״ן מסחריות של חסידויות גדולות (גור, בעלזא, ויז'ניץ) ושל ש״ס בערים כמו ירושלים, אשדוד ודימונה."
https://www.kan.org.il/content/kan-news/economic/276165/
צבא הכסף של חסידות גור- YOUTUBE.
המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל, כאשר ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה בערים שתושביהן מקבלים יותר משהם נותנים.
אני קוראת לחשיבה חדשה בסוגיית תקציבי חרדים. האם נכון שההורים של החיילים ישלמו בעבור פרנסתם של תלמידי הישיבות האלה וגם בעבור רווחתם של דוסים משתמטים שאינם תלמידי ישיבה, מבחינתי הדוס המצוי הוא אדם ששמע את תורתינו ובחר לא לעשות:
בחינת מוסדות תלמוד תורה ומבנה ההנהגה הפוליטית
מבנה ההנהגה:
בעת הזאת קיימות מפלגות פוליטיות שמנהיגיהן הם רבנים שאינם יושבים בכנסת. בראש כל מפלגה עומד רב, והוא ממנה נציג מטעמו שייצג אותו ואת צאן מרעיתו בכנסת.
הרב הראשי – ההנהגה הרוחנית -- נציגי הכנסת – ההנהגה הפוליטית
יחד הם מנהלים את צאן מרעיתם, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פוליטית. לא כל בוחריהם תלמידי ישיבות, אך המבנה נשען על היררכיה ברורה.
תלות כלכלית כבסיס הכוח:
המאמר מבקש להבהיר כי כל פלג כזה למעשה מייצג ציבור בוחרים התלוי בו מבחינה כלכלית.
הרב קובע מי יהיה תלמיד ישיבה.
תלמיד ישיבה חייב להיות חבר בקהילת הרב כדי לקבל קצבה.
גם מי שאינם תלמידי ישיבה תלויים לרוב כלכלית ברב ובמפלגה.
צאן מרעית המפלגה זוכה לקצבאות, להטבות, לסיוע בדיור ובמזון, ולמסגרות לימוד לילדיהם – הכל דרך הרב והמפלגה. בכך הופכת הקהילה לקבוצת כוח אלקטוראלית הפועלת לטובת עצמה בלבד.
חלוקה לא שוויונית של משאבי המדינה:
דובר רבות על סחטנות זו, היוצרת חלוקה לא הוגנת של כספי המיסים.
פר נפש, אדם חרדי מקבל יותר מאדם שאינו חרדי – גם אם הוא עני, גם אם הוא נכה, גם אם הוא חסר בית.
מנגנון שליטה באמצעות תלות:
מה יקרה אם חבר בקהילה יתלונן על הרב שאינו ישר?
הוא עלול להינדות מהקהילה.
הרב יכול לאיים כי לא יקבל קצבה.
בנו לא יוכל ללמוד בבית ספר המנוהל על ידי הישיבה.
התלות הכלכלית הזו מקיימת את כוח המפלגה על בוחריה. התקציבים הופכים לכלי לקניית בוחרים. הקהילה משועבדת לרב ולמפלגה, מחשש לחורבן כלכלי ולנידוי.
מקרה מוטי אלון ודרוקמן – משל לאובדן דרך
בפרשת מוטי אלון נטען כי ניצל את מעמדו לקיום יחסי מין עם תלמידים. אלון טען כי הדבר נעשה בהסכמה. דרוקמן וצאן מרעיתו האמינו לו, נידו את המתלוננים, והמשיכו ללמוד אצלו.
מבחינת התורה מדובר בחטא חמור. תלמידי תורה יודעים זאת היטב, אך העדיפו את עצתו של דרוקמן על פני דברי התורה.
זהו משל לאובדן הדרך של אנשים הטוענים כי "תורתם אומנותם".
קבוצת כוח אינטרסנטית – לא הנהגה רוחנית:
מוסדות אלה פועלים כקבוצת כוח מול מדינת ישראל, באמצעות סחטנות היוצרת עוול גדול. הם מקבלים יותר מאחרים, אך אינם יכולים להיקרא הנהגה רוחנית לכלל ישראל.
האם עם ישראל צריך להעניק מכספי מיסיו לקבוצות אינטרסנטיות כאלה? האם יש הצדקה לתת להם משאבים כאילו היו לויים וכהנים, כאשר לעיתים הם אף מתבטאים כאויבי ישראל?
אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי: אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת– בין אידיאל התורה למציאות של פרוטקשן ושוחד- קריאה לוועדת חקירה כללית.
קריאה לחשיבה מחודשת:
אני קוראת לחשיבה חדשה בסוגיה זו. יש לבחון מחדש את מקומם של מוסדות אלה, את אופן חלוקת התקציבים, ואת ההגדרה של "הנהגה רוחנית".
אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.
האם נכון שההורים של החיילים ישלמו בעבור פרנסתם של תלמידי הישיבות האלה וגם בעבור רווחתם של דוסים משתמטים שאינם תלמידי ישיבה:
אזרחות היא קשר מחייב בין האדם למדינה. היא מעניקה זכויות מלאות אך גם מטילה חובות. בישראל, שאלת האזרחות לעובדים זרים מציבה אתגר ייחודי: כיצד לשלב אותם כחלק שווה בחברה, תוך שמירה על ערכי השוויון והשותפות בנטל- גם שירות לאומי הוא פתרון לשיוויון בנטל.
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּֽוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּֽם: ויקרא.
אזרחות היא קשר מחייב בין האדם למדינה. היא מעניקה זכויות מלאות אך גם מטילה חובות. בישראל, שאלת האזרחות לעובדים זרים מציבה אתגר ייחודי: כיצד לשלב אותם כחלק שווה בחברה, תוך שמירה על ערכי השוויון והשותפות בנטל.
אזרחות לעובד זר בישראל – זכויות, חובות ושותפות בנטל:
מבוא:
אזרחות היא קשר מחייב בין האדם למדינה. היא מעניקה זכויות מלאות אך גם מטילה חובות. בישראל, שאלת האזרחות לעובדים זרים מציבה אתגר ייחודי: כיצד לשלב אותם כחלק שווה בחברה, תוך שמירה על ערכי השוויון והשותפות בנטל.
עובדים זרים – אזרחות אזרחית:
לעובדים זרים שבוחרים להתאזרח בישראל יש מסלול ברור:
הם זכאים לשוויון זכויות אזרחיות – חופש ביטוי, חופש תנועה, ביטחון סוציאלי ותעסוקה הוגנת.
הם מחויבים גם לשוויון בנטל: שירות צבאי או חלופה אזרחית.
שירות צבאי או שירות לאומי:
שירות צבאי – מי שבוחר להתגייס, משתלב בצה"ל ככל אזרח אחר.
שירות לאומי־אזרחי – למי שאינו רוצה או אינו יכול להשתתף בלחימה, למשל מוסלמים שאינם רוצים להילחם נגד אחיהם במדינות שכנות.
כמו אזרחים ערבים בישראל, הם יכולים לבצע שלוש שנות שירות לאומי.
תחומים אפשריים: עבודה בבתי חולים, טיפול בקשישים ("והדרת פני זקן"), חינוך ורווחה.
כך נשמר עקרון השוויון בנטל, גם אם לא דרך הצבא.
שוק עבודה הוגן:
העובד המתאזרח לא ייאלץ לעבוד דרך קבלני כוח אדם.
הוא יוכל להיות שכיר ישיר, עם זכויות מלאות ותנאים סוציאליים.
כמו כל אזרח ותיק, הוא יוכל להשתלב במקומות עבודה ציבוריים או פרטיים באופן שווה.
נקודת מבט מוסרית – סיפור אישי:
סבי חי במצרים בתקופה שבה היו מלחמות בין מצרים לישראל. למרות המתח והמלחמות, המצרים לא דרשו ממנו להילחם נגד אחיו כתושב מצרים. אני חושבת שזה היה נכון, משום שאין זה מוסרי לדרוש מאדם להילחם נגד בני עמו. משכך, גם בישראל לא נכון לדרוש מערבים אזרחי המדינה להילחם נגד אחיהם במדינות השכנות. במקום זאת, יש להציע להם חלופה מכובדת – שירות לאומי־אזרחי – שבו יתרמו לחברה בתחומים חיוניים כמו בריאות, סיעוד וחינוך ושיטור בעריהם ובקהילותיהם.
דוגמה יישומית:
עובד זר מוסלמי שבחר להתאזרח:
לא מתגייס לצבא כדי להימנע מקונפליקט מוסרי מול בני עמו.
מבצע שלוש שנות שירות לאומי.
מועסק ישירות כעובד שכיר, ללא מתווכים.
בכך הוא עומד בחובות האזרחות וזוכה לשוויון מלא בזכויות.
סיכום:
המודל המוצע יוצר שוויון אמיתי:
עובדים זרים מתאזרחים – שותפות אזרחית מלאה, עם חלופה מוסרית לשירות צבאי.
כולם נהנים משוק עבודה הוגן, ביטחון סוציאלי וזכויות אזרחיות.
ההיבט המוסרי – לא לדרוש מאדם להילחם נגד בני עמו – מחזק את הלגיטימיות של השירות הלאומי כחלופה.
כך נבנית חברה שבה האזרחות אינה רק תעודה, אלא שותפות אמיתית בנטל ובזכויות, המחזקת את הביטחון ואת החוסן החברתי של מדינת ישראל.
וכמו הדרוזים והערבים על פי תורת ישראל יהיו גם להם ערי נכרי.
אדם נוצרי שמאמין באלהי ישראל כתורת ישראל צריך לקבל את מעמדו בארץ הזאת כדבר תורת ישראל. ואם התגייר הוא גר על זכויות וחובות הגר והוא אינו בפיקודי ישראל על כל המשתמע מכך.
דוח שכר ינואר–אוקטובר 2024 מול ינואר–אוקטובר 2025– שכר נומינאלי וראלי– שחיקת שכר מצטברת– פערי השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים- ניתוח שכר עובדים זרים כולל חלקו של קבלן כח אדם: עלות עובד למעסיק.
ברור שגר יצרוך בישראל כשאר הצרכנים.
יציאת כספים בהיקף מיליארדי דולרים על ידי עובדים זרים לחו״ל מחלישה את יתרות המט״ח, מגדילה את הגירעון בחשבון השוטף.
כ-200,000 עובדים זרים שולחים כ-6.4 מיליארד דולר בשנה לחו"ל. זהו נזק כלכלי: "האדים מהים בארץ עולים, אך המטר יורד בחו"ל". כסף זה לא חוזר למשק המקומי כצריכה, ופוגע בצמיחה– צריך לבדוק אם מלבינים כספים דרכם.
לקחת את השמנת מהחתול- די לסחטנות הפוליטית- הפתרון לאי-שוויון ולפגיעה בנכים, ניצולי שואה, עניים וילדים רעבים הוא רשות רווחה א-פוליטית נפרדת. הגיע הזמן שמנהיגות הרווחה תיבחר בבחירה ישירה של העם ותנוהל בנאמנות.
עצמאות מוסדות הרווחה – המענה לסחטנות פוליטית ואי-שוויון חברתי:
מבוא:
מערכות הרווחה בישראל, המופקדות על הבטחת קיום בכבוד לאוכלוסיות החלשות – נכים, קשישים, משפחות מעוטות יכולת, ונפגעי צה"ל – הן הליבה המוסרית של החברה. עם זאת, קיים חשש ציבורי גובר כי מערכות אלו, בהיותן כפופות ישירות לניהול פוליטי-ממשלתי, הפכו לכלי מיקוח פוליטי בידי קבוצות כוח סקטוריאליות. תופעה זו, הנתפסת כסחטנות פוליטית, מעוותת את עקרון השוויון ומביאה לכך שהקצאת המשאבים אינה מבוססת תמיד על צורך אמיתי, אלא על עוצמה פוליטית.
הבעיה: כספי רווחה כבני ערובה פוליטיים ועיוותי הקצאה:
עיוות הקצאה מוסרי ופגיעה באוכלוסייה הרחבה: כספי ציבור נאלצים לעבור הקצאה מחודשת תחת לחץ פוליטי. הדבר יוצר אי-צדק משווע, כאשר נכים שאינם נכי צה"ל, משפחות עניות וכלל האוכלוסיות המקבלות קצבאות נאלצות להתמודד עם קיצוצים, סחבת ואי-וודאות. כתוצאה מכך, קיימת פגיעה ישירה בביטחון התזונתי, הן של העניים והן של ילדים בסיכון תזונתי, בעוד קבוצות מאורגנות פוליטית נהנות מתקציבים מועדפים.
הזנחת ניצולי שואה ונפגעי צה"ל: הסחטנות הפוליטית והמחסור התקציבי משפיעים קשות על האוכלוסיות הפגיעות ביותר. ניצולי שואה רבים אינם מקבלים את הסיוע החיוני, ונכי צה"ל ופגועי פוסט-טראומה סובלים ממחסור בתקציבי שיקום – עד כדי קטיעת רצף טיפולי ומקרי התאבדות.
העברת אחריות לגופים סקטוריאליים: חלוקת סלי מזון ושירותי רווחה מועברת לעמותות בעלות זיקה פוליטית במקום לגופי הרווחה הממלכתיים והאובייקטיביים. בכך המדינה מפקיעה את אחריותה ופוגעת בעיקרון האוניברסליות.
פערי מיסוי ותמיכה: קבוצות אוכלוסייה מסוימות אינן משתתפות באופן מלא במימון מערכות המדינה דרך מיסוי, אך נהנות מהקצאות יתר. הדבר יוצר חוסר בקופה הציבורית ומוביל לקיפוח של אוכלוסיות חלשות אחרות.
השוואה בינלאומית:
במדינות רבות קיימים מודלים שמונעים שימוש פוליטי במשאבי רווחה:
מדינה | מודל | מאפיינים | תועלת |
|---|---|---|---|
שבדיה | קרנות ביטוח סוציאליות עצמאיות | ניהול מקצועי בלתי תלוי בממשלה | חלוקה שוויונית, אמון ציבורי גבוה |
גרמניה | מוסדות ביטוח לאומי משולבים | שיתוף ממשלה-מעסיקים-עובדים | יציבות תקציבית, מניעת סחטנות |
קנדה | קרנות פדרליות לניהול קצבאות | תקצוב קבוע מתוך תקציב המדינה, עם פיקוח פרלמנטרי | שקיפות, חלוקה לפי קריטריונים מקצועיים |
הולנד | רשות עצמאית לניהול ביטוחי בריאות ורווחה | בחירה ציבורית של הנהלה מקצועית | מניעת שימוש פוליטי במשאבים |
ההצעה: הפרדת מוסדות הרווחה מהניהול הפוליטי ובחירה ישירה של מנהיגות הרווחה
כדי להבטיח שמשאבי הרווחה יחולקו בהגינות, בשקיפות ועל בסיס צורך בלבד, מוצע להקים רשות עצמאית לניהול כספי רווחה. רשות זו תפעל על פי מודל של נאמנות ציבורית, אך תוך חיזוק האחריות העממית באמצעות בחירה ישירה.
עקרונות הרשות העצמאית:
ניתוק פוליטי – כספי הביטוח הלאומי, קרנות הסיוע והתקציבים המיועדים לרווחה יוזרמו לרשות זו, והיא תהיה האמונה היחידה על ניהולם וחלוקתם.
מנדט ישיר וקבוע – ראש הרשות ייבחר על ידי הציבור בבחירות ישירות לתקופת כהונה ארוכה (למשל, עשר שנים), שאינה חופפת למחזור הבחירות הפוליטי.
קריטריונים אובייקטיביים – הרשות תפעל אך ורק על פי קריטריונים מקצועיים, שקופים ואחידים שייקבעו מראש על ידי מומחים בתחום הכלכלה והרווחה.
בקרה ופיקוח – הרשות תהיה כפופה לביקורת מבקר המדינה ולוועדה מקצועית של הכנסת, אך לא להחלטות אד-הוק של הממשלה.
יישום ההצעה: צעדים מעשיים:
חקיקה – חוק חדש יגדיר את "הרשות הלאומית לנאמנות הרווחה", יעגן את מעמדה העצמאי ויקבע את מקורות המימון שלה (אחוז קבוע מהתמ"ג/מסים ייעודיים).
בחירה ישירה – קביעת מנגנון בחירות עצמאי ובלתי תלוי לבחירת ראש הרשות.
קביעת מדדים – מדדי זכאות אובייקטיביים וקפדניים על ידי אנשי מקצוע, המבוססים על נטל מס, צורך אמיתי ויכולת השתכרות.
ניתוק תקציבי – ביטול סעיפי תקציב קואליציוניים בתחום הרווחה, כדי להבטיח שכל הפעולות מתבצעות תחת מטריה אחידה ושוויונית.
מסקנה:
הפרדת ניהול כספי הרווחה מידי המערכת הפוליטית, יחד עם הפקדת הכוח בידי העם בבחירה ישירה של מנהיגות הרווחה, היא צעד הכרחי לשיקום אמון העם במערכת המדינית ולהבטחת צדק חברתי. הקמת רשות עצמאית שתפעל בנאמנות לכלל האזרחים על בסיס קריטריונים מקצועיים תצמצם את הכוח הפוליטי לסחוט משאבים חיוניים. רק שינוי מבני כזה יבטיח שהכספים הציבוריים המיועדים לסיוע לאנשים במצוקה ישמשו אך ורק למטרה שלשמה נועדו: הבטחת רשת ביטחון סוציאלית אמינה ושוויונית לכל אזרחי המדינה.
דוח שכר ינואר–ספטמבר 2024 מול ינואר–ספטמבר 2025– שכר נומינאלי וראלי– שחיקת שכר מצטברת– פערי השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים- ניתוח שכר עובדים זרים כולל חלקו של קבלן כח אדם: עלות עובד למעסיק.
דוח השוואת התפלגות שכר (2025 מול 2024 לפי הספורות הנוצריות)
1. תקציר ממצאים והשוואה:
שכר ממוצע נומינלי 2025: 13,761 ₪ (שכר נומינלי = השכר כפי שהוא משולם בפועל, ללא התאמות למדד המחירים לצרכן. כלומר, "המספר הגולמי" שמופיע בתלוש).
שכר ממוצע נומינלי 2024: 13,193 ₪
שכר ממוצע ריאלי 2024: כ־12,870 ₪ (שכר ריאלי = השכר לאחר ניכוי השפעת האינפלציה, כלומר כמה כוח קנייה אמיתי יש לשכר. אם המחירים עולים, השכר הריאלי יכול לרדת גם אם הנומינלי עלה).
שכר ממוצע ריאלי 2025: כ־13,373 ₪ (חישוב ריאלי נעשה באמצעות מדד המחירים לצרכן = מדד שמודד את השינוי הממוצע במחירי סל מוצרים ושירותים. ניכוי המדד מהשכר הנומינלי נותן את ערך השכר במונחי כוח קנייה).
שינוי נומינלי ממוצע כללי: +4.3% (השינוי באחוזים בין השכר הנומינלי של שתי השנים, ללא קשר לאינפלציה).
פער ריאלי ממוצע: +1.5% (השינוי בכוח הקנייה האמיתי של העובדים, כלומר כמה השכר באמת "שווה" אחרי שמחירי המוצרים והשירותים נלקחו בחשבון).
ממצא בולט: העלייה הריאלית מתונה, אך מתרכזת בעיקר בקבוצות השכר הנמוכות והחציוניות (כלומר, דווקא העובדים בעלי שכר נמוך–בינוני נהנו יותר מהשיפור בכוח הקנייה, לעומת העובדים בשכר גבוה).
2. נתוני יסוד והנחות עבודה
מקור הנתונים: פרסומי הלמ״ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
אינפלציה ממוצעת לתקופה: 2.8% (אינפלציה = עלייה כללית ומתמשכת ברמת המחירים במשק. כאשר יש אינפלציה, ערך הכסף נשחק – כלומר, אותו סכום כסף קונה פחות מוצרים ושירותים).
חישוב ריאלי: ניכוי מדד המחירים לצרכן מהשכר הנומינלי (כך ניתן לראות את השכר במונחי כוח קנייה אמיתי ולא רק במספרים מוחלטים).
3. טבלת השוואת התפלגות שכר נומינלית וריאלית (ינואר–ספטמבר)
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | אחוזון | שכר נומינלי 2024 (₪) | שכר ריאלי 2024 (₪) | שכר נומינלי 2025 (₪) | שכר ריאלי 2025 (₪) | פער נומינלי (%+) | פער ריאלי (%+/-) |
1 | 0–5% | 2,200 | 2,145 | 2,300 | 2,237 | +4.5% | +1.5% |
2 | 5–10% | 3,950 | 3,851 | 4,100 | 3,988 | +3.8% | +1.0% |
3 | 10–15% | 4,800 | 4,680 | 5,050 | 4,912 | +5.2% | +2.2% |
4 | 15–20% | 5,600 | 5,460 | 5,900 | 5,739 | +5.4% | +2.4% |
5 | 20–25% | 6,150 | 6,000 | 6,400 | 6,225 | +4.1% | +1.3% |
6 | 25–30% | 6,850 | 6,679 | 7,000 | 6,809 | +2.2% | -0.6% |
7 | 30–35% | 7,400 | 7,215 | 7,650 | 7,441 | +3.4% | +0.3% |
8 | 35–40% | 8,200 | 8,000 | 8,350 | 8,122 | +1.8% | -1.0% |
9 | 40–45% | 8,800 | 8,580 | 9,000 | 8,754 | +2.3% | -0.5% |
10 | 45–50% | 9,700 | 9,460 | 9,750 | 9,484 | +0.5% | -2.3% |
11 | 50–55% | 10,500 | 10,238 | 10,600 | 10,311 | +0.9% | -1.9% |
12 | 55–60% | 11,500 | 11,213 | 11,650 | 11,332 | +1.3% | -1.5% |
13 | 60–65% | 12,700 | 12,393 | 12,850 | 12,500 | +1.2% | -1.6% |
14 | 65–70% | 14,450 | 14,114 | 14,550 | 14,153 | +0.7% | -2.1% |
15 | 70–75% | 16,100 | 15,698 | 16,400 | 15,953 | +1.9% | -0.9% |
16 | 75–80% | 18,450 | 18,000 | 18,750 | 18,239 | +1.6% | -1.2% |
17 | 80–85% | 21,700 | 21,157 | 22,300 | 21,692 | +2.8% | +0.1% |
18 | 85–90% | 26,450 | 25,789 | 26,900 | 26,167 | +1.7% | -1.1% |
19 | 90–95% | 33,900 | 33,052 | 34,600 | 33,657 | +2.1% | -0.7% |
20 | 95–100% | 58,100+ | 56,648+ | 58,900+ | 57,295+ | +1.4% | -1.4% |
4. תובנות מהשוואה בין-שנתית:
שכר מינימום (עשרימונים 3–5): נהנים מעלייה ריאלית של 1.2%–2.4% בזכות עדכון אפריל 2025.
מעמד ביניים (עשריםונים 8–16): שחיקה ריאלית של עד -2.3%, בעיקר סביב השכר החציוני.
שכר חציוני (עשריםונים 10-11): סביב 10,600 ₪, עלייה נומינלית זעירה (0.9%) מול אינפלציה – שחיקה ריאלית של -1.9%.
עשריםונים עליונים (עשריםונים 17–20): ירידה ריאלית מתונה (בין -0.7% ל--1.4%).
אומרים שהחציוני הוא מדד יותר מדוייק, אך צריך לשים לב לפער בין עשירונים- 10-11 לעומת 4-6 שגם הם כנראה עובדים משרה מלאה, החלוקה הזאת ממחישה את הפערים.
נראה שעשרימונים 1-3 לא עובדים משרה מלאה.
5. סיכום
בינואר–ספטמבר 2025 נרשמה עלייה נומינלית של 4.3% לעומת התקופה המקבילה ב־2024, אך לאחר ניכוי אינפלציה – העלייה הריאלית מתכנסת ל־1.5% בלבד.
מעמד הביניים בישראל ספג את הפגיעה הריאלית הקשה ביותר, בעוד שהשכר הנמוך נהנה מהגנה בזכות עדכון שכר המינימום.
6. שחיקת שכר: אובדן / רווח שנתי ומצטבר לכיסו של העובד הבודד (₪)
נתונים חודשיים ושנתיים (₪) לפי קבוצת שכר (וינטיל) - בהנחת אינפלציה 2.8%
תקציר:
שחיקה (חיובי): כמה כסף נגרע מכיס העובד כדי לשמור על כוח הקנייה של 2024.
רווח ריאלי (שלילי): השכר הנומינלי עלה מהר יותר מהאינפלציה.
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | שכר נומינלי ממוצע 2025 (₪) | שחיקה / רווח חודשי למשרה (₪) | שחיקה / רווח שנתי למשרה (₪) (x12) | משמעות (אובדן / רווח) |
|---|---|---|---|---|
קבוצה 1 | 2,300 | -22 | +264 | רווח ריאלי (השכר עלה מהר יותר מהאינפלציה) |
קבוצה 2 | 4,100 | 1 | -12 | שוויון כוח קנייה (שחיקה זניחה) |
קבוצה 3 | 5,050 | -90 | +1,080 | רווח ריאלי ניכר |
קבוצה 4 | 5,900 | -129 | +1,548 | רווח ריאלי משמעותי |
קבוצה 5 | 6,400 | -73 | +876 | רווח ריאלי |
קבוצה 6 | 7,000 | 38 | -456 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 7 | 7,650 | -9 | +108 | רווח ריאלי מינורי |
קבוצה 8 | 8,350 | 98 | -1,176 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 9 | 9,000 | 62 | -744 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 10 | 9,750 | 218 | -2,616 | אובדן כוח קנייה משמעותי |
קבוצה 11 | 10,600 | 233 | -2,796 | אובדן כוח קנייה משמעותי (חציון) |
קבוצה 12 | 11,650 | 187 | -2,244 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 13 | 12,850 | 208 | -2,496 | אובדן כוח קנייה משמעותי |
קבוצה 14 | 14,550 | 323 | -3,876 | אובדן כוח קנייה חמור (שכר ממוצע) |
קבוצה 15 | 16,400 | 200 | -2,400 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 16 | 18,750 | 266 | -3,192 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 17 | 22,300 | 66 | -792 | אובדן כוח קנייה מועט |
קבוצה 18 | 26,900 | 324 | -3,888 | אובדן כוח קנייה חמור |
קבוצה 19 | 34,600 | 313 | -3,756 | אובדן כוח קנייה חמור |
קבוצה 20 | 58,900+ | 878+ | -10,536 | אובדן כוח קנייה קיצוני |
מסקנות עיקריות (השחיקה בכיס הפרטי - סיכום שנתי)
סה"כ למשק (אובדן כוח קנייה שנתי): השחיקה המצטברת בכוח הקנייה, הפרוסה על פני כל 4 מיליון משרות שכיר, מסתכמת בכ-7.42 מיליארד ₪ בשנה. סכום זה מייצג את הפער הכולל הדרוש לעובדים כדי לשמר את רמת החיים הריאלית של 2024.
הנפגעים הקשים ביותר (₪ - בראייה שנתית):
עשרימון 20 (הקצה העליון): אובדן של מעל 10,536 ₪ בשנה למשרת שכיר, שנגרעים מכוח הקנייה.
עשרימון 14 (סביבת השכר הממוצע): עובדים אלו הפסידו כמעט 3,876 ₪ בשנה.
עשרימון 10-13 (ליבת מעמד הביניים): הפסד שנתי של 2,244 ₪ עד 2,796 ₪ למשרה.
מרוויחי שכר המינימום: העובדים בקבוצה 4 (סביבת שכר מינימום) הרוויחו ריאלית כ-1,548 ₪ בשנה. זהו הגידול הריאלי הגדול ביותר בכיס הפרטי מכל קבוצה.
7) דוח השוואת שכר מבנית (2025): עובדים ישראלים מול עובדים זרים רשומים (מודל מעודכן)
ניתוח פערים לפי קבוצות שכר (וינטילים) - ינואר- ספטמבר.
תאריך הדוח: נובמבר 2025 מקור הנתונים: אומדנים על בסיס נתוני הלמ"ס הכלליים והתפלגות תעסוקת עובדים זרים. הנחת יסוד לצורך המודל: העובדים הזרים הרשומים מהווים כ-3.66% מסך משרות השכיר, בהתבסס על נתון מדויק של 146,508.
1. תקציר ממצאים והנחות יסוד
דוח זה משווה את טווח השכר החודשי הממוצע של עובדים אזרחי ישראל אל מול עובדים זרים רשומים, כדי להדגים את הפערים המבניים והשפעתם על סטטיסטיקת השכר הכללית במשק.
ממוצע שכר כולל במשק (לצורך השוואה): 13,600 ₪.
אומדן שכר ממוצע - אזרחי ישראל: כ-14,800 ₪.
אומדן שכר ממוצע - עובדים זרים רשומים (ברוטו): כ-7,500 ₪.
סה"כ משרות שכיר במשק: 4,000,000 משרות.
סה"כ עובדים זרים רשומים (3.66% אומדן מודל): 146,508 משרות (נתון יסוד לצורך המודל).
סה"כ אזרחי ישראל (96.34%): 3,853,492 משרות.
הערת שוליים חשובה: נתון זה אינו כולל כ-27,702 עובדים זרים בלתי חוקיים, אשר אינם נספרים בסטטיסטיקות השכר הרשמיות, אך משפיעים על שוק העבודה הכללי.
הממצא הבולט: העובדים הזרים הרשומים מרוכזים ב-50% התחתונים של טבלת השכר, ובמדרגות השכר הנמוכות הפערים נוגעים לכמעט פי שניים.
2. טבלת השוואת שכר ממוצע: ישראלים מול זרים רשומים (₪, נומינלי) והתפלגות משרות:
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | מספר משרות משוער | עובדים זרים רשומים (אומדן) | אזרחי ישראל (אומדן) | שכר ממוצע אזרחי ישראל (₪) | שכר ברוטו לעובד זר רשום (₪) | עלות שכר כוללת לקבלן (אומדן) (₪)* | סטטוס עלות למעסיק |
קבוצה 1 | 200,000 | 26,371 | 173,629 | 2,450 | 1,100 | 1,375 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 2 | 200,000 | 29,302 | 170,698 | 4,300 | 2,500 | 3,125 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 3 | 200,000 | 21,976 | 178,024 | 5,300 | 4,150 | 5,188 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 4 | 200,000 | 14,651 | 185,349 | 6,200 | 5,700 | 7,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 5 | 200,000 | 11,721 | 188,279 | 6,750 | 6,300 | 7,875 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 6 | 200,000 | 10,256 | 189,744 | 7,400 | 6,500 | 8,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 7 | 200,000 | 7,325 | 192,675 | 8,000 | 7,200 | 9,000 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 8 | 200,000 | 5,860 | 194,140 | 8,750 | 7,800 | 9,750 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 9 | 200,000 | 4,395 | 195,605 | 9,400 | 8,400 | 10,500 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 10 | 200,000 | 2,930 | 197,070 | 10,250 | 9,100 | 11,375 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 11 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 11,200 | 10,000 | 12,500 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 12 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 12,400 | 11,000 | 13,750 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 13 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 13,600 | 12,000 | 15,000 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 14 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 15,500 | 13,500 | 16,875 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 15 | 200,000 | 733 | 199,267 | 17,500 | 14,500 | 18,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 16 | 200,000 | 733 | 199,267 | 20,000 | 16,000 | 20,000 | שוויון (0) |
קבוצה 17 | 200,000 | 733 | 199,267 | 24,000 | 18,000 | 22,500 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 18 | 200,000 | 733 | 199,267 | 29,000 | 20,000 | 25,000 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 19 | 200,000 | 733 | 199,267 | 37,000 | 25,000 | 31,250 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 20 | 200,000 | 732 | 199,268 | 62,000+ | 35,000+ | 43,750+ | האזרח יקר יותר (-) |
סה"כ משרות | 4,000,000 | 146,508 | 3,853,492 |
** העמודה "עלות שכר כוללת לקבלן" מחשבת את השכר ברוטו לעובד זר * 1.25. *** הבהרה ל"סטטוס עלות למעסיק": ההערה מתייחסת לעלות העסקת האזרח ביחס לעלות הקבלן (שכר זר + עמלות). פער שלילי (-) בעמודת הפער משמעותו שהאזרח זול יותר למעסיק הסופי.
3. ניתוח הפערים וההתפלגות
א. ריכוז העובדים הזרים הרשומים בשכר הנמוך והפער הנסתר
הטבלה מציגה את העובד הממוצע בכל קבוצה. יש לזכור כי רובם המכריע של העובדים הזרים הרשומים נופלים ב-50% התחתונים של ההתפלגות.
גודל הקבוצות (הבהרה מתודולוגית): כל אחת מ-20 קבוצות השכר מייצגת כ-200,000 משרות שכיר במשק הישראלי. מה שמשתנה הוא התמהיל הפנימי בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים בתוך אותן 200,000 משרות.
ריכוז העובדים הזרים הרשומים: כ-92% מהעובדים הזרים הרשומים (כ-135,000 מתוך 146,508) מרוכזים ב-10 הקבוצות התחתונות, כאשר הקבוצות הקיצוניות 1 ו-2 (שכר עד כ-4,300 ₪) מכילות יחד כ-55,673 עובדים זרים רשומים.
הפער הדרמטי בנטל המעסיק (השוואה לעלות קבלן): העמודה המעודכנת של הפער (ישראלי מול עלות קבלן) חושפת תובנה מרכזית:
** בקבוצות השכר הנמוכות (1-3) והגבוהות (17-20):** השכר הממוצע של האזרח גבוה יותר מהעלות הכוללת שהמעסיק משלם לקבלן עבור הזר הרשום. לכן, בטווחים אלו האזרח יקר יותר (-) למעסיק הסופי.
** בקבוצות 4 עד 15 (הליבה הממוצעת):** עלות העסקת עובד זר רשום דרך קבלן גבוהה יותר מהשכר הממוצע המשולם לאזרח ישראלי באותה מדרגת שכר. עלות הקבלן גבוהה בעד כ-1,400 ₪ (וינטיל 13), ומסומנת כ"האזרח זול יותר (+)***.
ב. הפער באחוזים (השוואה לשכר ברוטו של הזר הרשום)
הפער הקיצוני בקצה התחתון: בעשרימון 1, השכר של האזרח גבוה ב-122.7% משכר העובד הזר הרשום.
התכנסות זמנית: הפער מצטמצם דרמטית לקבוצות סביב שכר המינימום (עשרימונים 4-5), שם השכר של האזרח גבוה ב-7.1% עד 8.8% בלבד.
גידול מחודש בדרגים הגבוהים: בדרגי הניהול וההייטק (עשרימונים 17-20), הפער באחוזים שוב מזנק, ומגיע ל-77.1%+ בעשרימון העליון.
ג. סיכום ומסקנה
חלוקת השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים ממחישה את הפיצול המבני בשוק העבודה. קיומה של אוכלוסיית העובדים הזרים הרשומים "מושכת" למטה את נתון השכר הממוצע הכללי, אך באופן פרדוקסלי גם מחזיקה את השכר של האזרחים בקבוצות הנמוכות יחסית יציב על רצפת שכר המינימום. ללא העובדים הזרים, השכר הממוצע של אזרחי ישראל היה גבוה יותר משמעותית (כ-14,800 ₪, לעומת 13,600 ₪ הממוצע הכללי).
שכר ממוצע בספטמבר 2025 עמד על 13,761 ₪ – עלייה של 4.3 אחוז לעומת ספטמבר 2024. עם זאת, העובד/ת הממוצע/ת חווה שחיקה מצטברת בכוח הקנייה בסך 2,660 ₪, שככל הנראה תורגמה לצריכת אשראי מוגברת.
דוח שכר ממוצע – כלל המשק (אוגוסט 2024 עד ספטמבר 2025)
נתוני הלמ״ס
אוגוסט 2024: השכר הממוצע למשרת שכיר עמד על 13,267 ₪.
אוגוסט 2025: השכר הממוצע עלה ל־13,935 ₪ → עלייה נומינלית של 668 ₪ ≈ 5.0%.
ספטמבר 2024: השכר הממוצע היה 13,193 ₪
ספטמבר 2025: (אומדן הלמ"ס- לא סופי) השכר הממוצע עלה ל־13,761 ₪ → עלייה נומינלית של 568 ₪ ≈ 4.3%.
שכר ריאלי: לאחר התאמת מדד המחירים לצרכן, השכר עלה רק ב־2.1%–2.5%.
שחיקה מצטברת בכוח הקנייה: כ־2,319 ₪ עד אוגוסט 2025, והגיעה לכ־2,660 ₪ בספטמבר 2025.
טבלה חודשית – שכר נומינלי וריאלי (אוגוסט 2024–ספטמבר 2025)
חודש | שכר נומינלי (₪) | מדד עליות (CPI ביחס לאוגוסט 24) | שכר ריאלי (₪) | שחיקה חודשית (₪) | שינוי ריאלי מול חודש קודם (₪) |
אוגוסט 2024 | 13,267 | – | 13,267 | 0 | – |
ספטמבר 2024 | 13,193 | +0.1% | 13,193 | 0 | −74 |
אוקטובר 2024 | 13,270 | +0.2% | 13,270 | 0 | +77 |
נובמבר 2024 | 13,400 | +0.3% | 13,360 | −40 | +90 |
דצמבר 2024 | 13,500 | +0.6% | 13,420 | −80 | +60 |
ינואר 2025 | 13,419 | +1.0% | 13,285 | −134 | −135 |
פברואר 2025 | 13,773 | +1.3% | 13,595 | −178 | +310 |
מרץ 2025 | 13,850 | +1.6% | 13,630 | −220 | +35 |
אפריל 2025 | 13,905 | +2.0% | 13,627 | −278 | −3 |
מאי 2025 | 14,000 | +2.2% | 13,690 | −310 | +63 |
יוני 2025 | 14,219 | +2.5% | 13,865 | −354 | +175 |
יולי 2025 | 14,300 | +2.7% | 13,910 | −390 | +45 |
אוגוסט 2025 | 13,935 | +2.5% | 13,600 | −335 | −310 |
ספטמבר 2025 | 13,761 | +2.7% | 13,420 | −341 | −180 |
טבלת שחיקה חודשית ומצטברת (אוגוסט 2024–ספטמבר 2025)
חודש | שחיקה חודשית (₪) | שחיקה מצטברת (₪) |
|---|---|---|
אוגוסט 2024 | 0 | 0 |
ספטמבר 2024 | 0 | 0 |
אוקטובר 2024 | 0 | 0 |
נובמבר 2024 | −40 | −40 |
דצמבר 2024 | −80 | −120 |
ינואר 2025 | −134 | −254 |
פברואר 2025 | −178 | −432 |
מרץ 2025 | −220 | −652 |
אפריל 2025 | −278 | −930 |
מאי 2025 | −310 | −1,240 |
יוני 2025 | −354 | −1,594 |
יולי 2025 | −390 | −1,984 |
אוגוסט 2025 | −335 | −2,319 |
ספטמבר 2025 | −341 | −2,660 |
המשמעות הכלכלית:
השכר הנומינלי עלה ב־5% באוגוסט וב־4.3% בספטמבר, אך השכר הריאלי עלה רק ב־2.1%–2.5%.
העובד הממוצע איבד יכולת רכישה של כ־2,660 ₪ עד ספטמבר 2025.
העלייה בתלוש אינה משקפת את המציאות הכלכלית – כוח הקנייה נשחק, והעובדים נאלצים להסתמך על חסכונות או אשראי כדי לשמור על אותה רמת חיים.
מקור רשמי: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – נתוני שכר ממוצע
(המועדים לפי הספורות הנוצריות)
דוח העוני- ביטוח לאומי- הגידול במספר העניים לאחר תשלומי העברה בין 2023 ל־2024 מצביע על עלייה של כ־39% במספר העניים, תוספת של 770 אלף נפשות, משבר חברתי־כלכלי מתמשך, ופגיעה קשה בילדים – כמעט 40% מהם עניים.
השוואת נתוני עוני – ביטוח לאומי (2023 מול 2024 לפי הספורות הנוצריות):
פרמטר | 2023 | 2024 | שינוי |
|---|---|---|---|
סך נפשות עניות | 1,980,000 | 2,750,000 | ↑ גידול חד |
ילדים עניים | 872,400 | 1,240,000 | ↑ עלייה של ~42% |
אזרחים ותיקים עניים | 158,500 | 165,000 | ↑ עלייה מתונה |
שיעור העוני- כל האזרחים. | 20.7% | 28.7% | ↑ +8 נקודות אחוז |
שיעור העוני בקרב משפחות | 20.1% | 22.3% | ↑ עלייה מתונה |
שיעור העוני בקרב ילדים | 27.9% | 39.1% | ↑ עלייה חריפה |
שיעור העוני בקרב אזרחים ותיקים | 12.8% | 13.2% | ↑ עלייה קלה |
קו העוני ליחיד | 3,324 ₪ | 4,105 ₪ | ↑ עלייה של ~23% |
קו העוני לזוג | 6,648 ₪ | 8,210 ₪ | ↑ עלייה של ~23% |
קו העוני למשפחה עם 3 ילדים | 12,465 ₪ | 14,950 ₪ | ↑ עלייה של ~20% |
השפעת תשלומי העברה | מ־26.2% ל־20.7% | מ־34.9% ל־28.7% | עדיין מצמצמים, אך פחות אפקטיביים |
מקור רשמי: ביטוח לאומי – דוח ממדי העוני והאי־שוויון בהכנסות:
המשמעות של ההבדלים:
החמרה משמעותית: מספר העניים גדל בכ־770 אלף נפשות בשנה אחת.
ילדים נפגעים במיוחד: כמעט 40% מהילדים בישראל מוגדרים עניים ב־2024, לעומת 28% ב־2023.
תשלומי העברה עדיין מצמצמים את שיעור העוני, אך הפערים גדלו והאפקטיביות שלהם פחתה.
השפעת תשלומי העברה – ביטוח לאומי 23 לעומת 24:
שנה | שיעור העוני לפני תשלומי העברה | שיעור העוני אחרי תשלומי העברה | צמצום בזכות תשלומי העברה |
|---|---|---|---|
2023 | 26.2% | 20.7% | ↓ 5.5 נקודות אחוז |
2024 | 34.9% | 28.7% | ↓ 6.2 נקודות אחוז |
מקור רשמי: ביטוח לאומי – דוח ממדי העוני והאי־שוויון בהכנסות.
הגידול במספר העניים לאחר תשלומי העברה 24 לעומת 23.
2023: 1.98 מיליון נפשות עניות (20.7% מהאוכלוסייה)
2024: 2.75 מיליון נפשות עניות (28.7% מהאוכלוסייה)
הגידול: תוספת של כ־770 אלף נפשות עניות בשנה אחת
במונחים יחסיים: עלייה של כ־39% במספר העניים לעומת השנה הקודמת:
המשמעות:
תשלומי העברה ממשיכים להוריד את שיעור העוני, אך אינם מצליחים למנוע את ההחמרה.
העלייה החדה מ־20.7% ל־28.7% מצביעה על משבר חברתי־כלכלי מתמשך.
ילדים נפגעים במיוחד – כמעט 40% מהם מוגדרים עניים ב־2024.
תשלומי העברה הם כספים שמעבירה המדינה לאזרחים ללא תמורה ישירה, כלומר בלי שהאזרח נותן שירות או מוצר בתמורה. מדובר בכלים מרכזיים במדיניות רווחה שמטרתם לצמצם פערים חברתיים וכלכליים.
💸 סוגי תשלומי העברה בישראל:
סוג התשלום | דוגמה | מי מקבל |
|---|---|---|
קצבאות ביטוח לאומי | קצבת ילדים, קצבת נכות, קצבת זקנה | משפחות, נכים, אזרחים ותיקים |
מענקים ממשלתיים | מענק קורונה, מענק חימום | כלל הציבור או קבוצות יעד |
סיוע בדיור | סיוע בשכר דירה, דיור ציבורי | משפחות מוחלשות |
הנחות בארנונה או חשמל | תעריף מופחת | זכאים לפי מבחן הכנסה |
מלגות וסיוע לסטודנטים | מלגות סוציו-אקונומיות | צעירים ממשפחות מוחלשות |
למה זה חשוב בדוח העוני?
תשלומי העברה מצמצמים את שיעור העוני:
הם מאפשרים קיום בסיסי לאוכלוסיות מוחלשות.
הם משקפים את מחויבות המדינה לרווחה חברתית.
השוואת נתוני ביטחון תזונתי – דוחות ביטוח לאומי (2024 לעומת 2023):
פרמטר | דוח 2023 | דוח 2024 | הערות |
|---|---|---|---|
מספר משפחות באי־ביטחון תזונתי | 250,000 | 968,000 | ב־2024 המספר גבוה בהרבה מהדוח הקודם. |
מספר נפשות באי־ביטחון תזונתי | 1,500,000 | 2,800,000 | עלייה משמעותית במספר הכולל. |
מספר ילדים באי־ביטחון תזונתי | 900,000 (הערכה) | 1,000,000 | ב־2024 המספר הרשמי הגיע למיליון. |
מספר מבוגרים באי־ביטחון תזונתי | 600,000 | 1,800,000 | ב־2024 המספר גדל מאוד. |
מסקנות:
ב־2023 כ־10% מהמשפחות וכ־15% מכלל אזרחי ישראל (כ- 9.7 מליון) חיו באי־ביטחון תזונתי. מתוכם כ־900 אלף ילדים – שהם בערך 9% מכלל מכלל בני האדם.
ב־2024 הנתון זינק לכ־40% מהמשפחות וכ־28% (כ- 2.8 מליון) מכלל אזרחי ישראל (כ- 10.27 מליון) מתוכם מיליון ילדים – שהם כ־10% מכלל אזרחי ישראל.
ביטחון תזונתי לפי מגזרים – ישראל 2024:
מגזר | מספר משפחות באי־ביטחון תזונתי | מספר נפשות באי־ביטחון תזונתי | הערות |
|---|---|---|---|
החברה הערבית | ≈ 560,000 | ≈ 1,600,000 | רוב המשפחות הערביות (58%) מתמודדות עם מחסור תזונתי. |
החברה החרדית | ≈ 150,000 | ≈ 500,000 | שיעור גבוה (25%), אך נמוך מהחברה הערבית. |
יתר האוכלוסייה (שאר ישראל) | ≈ 258,000 | ≈ 700,000 | כולל משפחות יהודיות לא־חרדיות ויתר קבוצות. |
סה״כ | ≈ 968,000 | ≈ 2,800,000 | הנתון הכולל של הדוח לשנת 2024. |
מסקנות
החברה הערבית היא הנפגעת ביותר – מעל חצי מיליון משפחות וכ־1.6 מיליון נפשות.
החברה החרדית גם בסיכון גבוה – כ־150 אלף משפחות וכ־500 אלף נפשות.
יתר האוכלוסייה (שאר ישראל) מהווה כ־258 אלף משפחות וכ־700 אלף נפשות.
בסך הכול מדובר בכ־968 אלף משפחות וכ־2.8 מיליון נפשות שחיות באי־ביטחון תזונתי. לידיעה:
השוואת ההוצאה הלאומית על רווחה לנפש (ב־$ לנפש לשנה):
שנה / מדינה | ישראל | OECD (ממוצע) | הערות |
|---|---|---|---|
2023 | ≈ 3,000 דולר | ≈ 9,000 דולר | פער של פי 3 לטובת מדינות הרווחה |
2024 | ≈ 6,800 דולר | ≈ 9,000–10,000 דולר | עלייה בישראל, אך עדיין נמוכה משמעותית |
המשמעות
ב־2023 ההוצאה לנפש בישראל הייתה נמוכה מאוד – כשליש מהממוצע במדינות OECD.
ב־2024 נרשמה עלייה משמעותית בהוצאה לנפש, בעיקר עקב הוצאות חריגות בעקבות המלחמה (סיוע לנכים, מפונים, דיור ציבורי, מענקים מיוחדים).
למרות העלייה, ההוצאה לנפש בישראל עדיין נמוכה ביחס בינלאומי, מה שמסביר את הפערים החברתיים והעוני הגבוה.
מקבלי קצבאות – חרדים מול כלל האוכלוסייה (2023 מול 2024):
פרמטר | 2023 – חרדים | 2023 – כלל האוכלוסייה | 2024 – חרדים | 2024 – כלל האוכלוסייה | שינוי |
|---|---|---|---|---|---|
חלקם באוכלוסייה הכללית | ≈ 12.3% | 100% | ≈ 12.5% | 100% | יציבות |
שיעור משקי בית שמקבלים קצבאות | ≈ 25% | ≈ 15–18% | ≈ 27% | ≈ 16–18% | ↑ עלייה בקרב חרדים |
חלק הקצבאות מתוך ההכנסה הכוללת | ≈ 26% | ≈ 12% | ≈ 28% | ≈ 13% | ↑ גידול יחסי |
חלקם בגילי העבודה (20–64) | ≈ 14% | 100% | ≈ 14.2% | 100% | יציבות |
חלקם בתשלומי מסים ישירים | ≈ 4% | 100% | ≈ 4.2% | 100% | ↑ קל |
תשלום מס הכנסה לנפש (ממוצע) | ≈ 230 ₪ לחודש | ≈ 1,345 ₪ לחודש | ≈ 240 ₪ לחודש | ≈ 1,370 ₪ לחודש | ↑ קל |
תשלום מס הכנסה למשק בית | פי 11 פחות מחילוני | — | פי 11.5 פחות מחילוני | — | פער גדל |
מקור רשמי: ביטוח לאומי – דוח ממדי העוני והאי־שוויון בהכנסות.
המשמעות:
ב־2023: החרדים היוו כ־12.3% מהאוכלוסייה, אך שיעור משקי הבית שלהם שמקבלים קצבאות היה גבוה פי 2 מהחלק היחסי שלהם.
ב־2024: הפער אף גדל – יותר חרדים תלויים בקצבאות, והקצבאות מהוות חלק גדול יותר מהכנסתם.
תרומת המסים הישירים של החברה החרדית נותרה נמוכה מאוד ביחס לחלקם באוכלוסייה, מה שמעמיק את הפערים הכלכליים.
המשמעות היא שהחברה החרדית נשענת יותר על תשלומי העברה, בעוד תרומתה הפיסקלית נמוכה יחסית.
תשלומי מסים, עובדים במשק– פערים בין חרדים לכלל האזרחים- (2023 מול 2024):
פרמטר | 2023 – חרדים | 2023 – כלל האוכלוסייה | 2024 – חרדים | 2024 – כלל האוכלוסייה | שינוי |
|---|---|---|---|---|---|
חלקם בתשלומי מסים ישירים | ≈ 4% | * | ≈ 4.2% | * | עלייה קלה |
תשלום מס הכנסה לנפש (ממוצע) | ≈ 230 ₪ לחודש | ≈ 1,345 ₪ לחודש | ≈ 240 ₪ לחודש | ≈ 1,370 ₪ לחודש | עלייה קלה |
תשלום מס הכנסה למשק בית | פי 11 פחות מחילוני | — | פי 11.5 פחות מחילוני | — | הפער גדל |
סך עובדים מכלל עובדי המשק | ≈ 8% | 100% | ≈ 8% | 100% | יציבות – החרדים מהווים רק חלק קטן מהעובדים |
תובנה:
החרדים מהווים כ־12.5% מהאוכלוסייה, אך רק 8% מכלל העובדים במשק.
תרומתם למסים ישירים נמוכה מאוד ביחס לחלקם הדמוגרפי.
הפערים בין 2023 ל־2024 לא הצטמצמו – להפך, הם אף גדלו מעט.
אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.
דוח עוני- 24- הפער בין קו העוני הרשמי לבין המציאות- ההגדרה הרשמית מתעלמת מהוצאות קיום בסיסיות, בעוד ההגדרה התפקודית חושפת עוני סמוי נרחב. כ־800,000 ישראלים נוספים חיים בעוני בפועל — ללא הכרה, וללא סיוע מותאם.
דוח עוני תפקודי מול עוני רשמי – ישראל 2023–2024 לפי הספורות הנוצריות.
השוואת מספר העניים הרשמי מול מספר העניים בפועל:
שנה | עניים לפי קו העוני הרשמי | עניים בפועל (עוני תפקודי) | פער |
|---|---|---|---|
2023 | ≈ 1,980,000 (20.7%) | ≈ 2,800,000 (כ־29%) | ≈ +820,000 |
2024 | ≈ 2,750,000 (28.7%) | ≈ 3,550,000 (כ־37%) | ≈ +800,000 |
מסקנות:
קו העוני הרשמי נמוך משמעותית מההוצאה המינימלית הנדרשת לקיום בסיסי.
עוני תפקודי קיים גם בקרב מי שמרוויחים מעל הקו הרשמי – שכירים, עצמאים, פנסיונרים וצעירים.
ההוצאה הגבוהה ביותר היא על דיור (30–40% מהתקציב החודשי).
הפער בין ההגדרה הרשמית למציאות חושף עוני סמוי נרחב – מאות אלפי ישראלים שאינם מוכרים כעניים אך אינם מצליחים להתקיים בכבוד.
הסבר:
הוצאה חודשית ממוצעת לפי סוג משק בית – נתוני אמת:
סעיף הוצאה | יחיד (₪) | זוג (₪) | משפחה (5 נפשות) |
|---|---|---|---|
דיור (שכירות/משכנתא) | 2,500 (2023) / 2,800 (2024) | 3,500 (2023) / 3,900 (2024) | 4,800 (2023) / 5,500 (2024) |
מזון | 1,250 / 1,400 | 1,950 / 2,200 | 3,800 / 4,300 |
חשמל, מים, ארנונה | 500 / 600 | 850 / 950 | 1,200 / 1,400 |
תחבורה | 270 / 320 | 550 / 600 | 900 / 1,050 |
תקשורת | 170 / 200 | 320 / 350 | 450 / 500 |
בריאות | 220 / 250 | 450 / 500 | 700 / 800 |
לבוש והיגיינה | 230 / 260 | 270 / 300 | 500 / 550 |
חינוך ותרבות | 180 / 200 | 350 / 400 | 850 / 950 |
סה״כ הוצאה חודשית | 5,320 / ≈ 6,030 | 8,240 / ≈ 9,500 | 13,200 / ≈ 16,000 |
השוואה לקו העוני הרשמי:
סוג משק בית | קו עוני רשמי 2023 | הוצאה בפועל 2023 | פער | קו עוני רשמי 2024 | הוצאה בפועל 2024 | פער |
|---|---|---|---|---|---|---|
יחיד | 3,324 ₪ | 5,320 ₪ | +1,996 ₪ | 4,105 ₪ | ≈ 6,030 ₪ | +1,925 ₪ |
זוג | 6,648 ₪ | 8,240 ₪ | +1,592 ₪ | 8,210 ₪ | ≈ 9,500 ₪ | +1,290 ₪ |
משפחה (5 נפשות) | 12,465 ₪ | 13,200 ₪ | +735 ₪ | 14,950 ₪ | ≈ 16,000 ₪ | +1,050 ₪ |
מגמת המוזיקה בקריית שרת חולון מתקשה להצדיק את עצמה מבחינת עלות מול תועלת; הסרת חסם התשלום תצמצם אי־שוויון חברתי, תמשוך כישרונות חדשים ותגדיל את מספר האמנים הפעילים בעיר, ובכך תחזק את תרומתה לתרבות הישראלית כולה.
בחינת מגמת המוזיקה בקריית שרת מול תלמה ילין 1995-2025 לפי הספורות הנוצריות– עלות מול תועלת והצעות לעתיד:
מבוא:
מגמות המוזיקה בתיכונים נועדו לטפח כישרון אמנותי, לפתח יצירתיות ולהכשיר תלמידים לקריירה מקצועית. אולם כאשר מדובר ב"חינוך אפור" – כלומר השתתפות כספית נוספת מצד ההורים – עולה השאלה האם התועלת מצדיקה את העלות, במיוחד כאשר שיעור הבוגרים הפעילים נמוך יחסית.
טבלה להבנה:
בית ספר | בוגרי מגמות מוזיקה (30 שנה) | מתפרנסים מלא מהמוזיקה | אחוז מתוך כלל הבוגרים |
|---|---|---|---|
קריית שרת חולון | ~600–900 | ~20–30 | ~3–5% |
תלמה ילין גבעתיים | ~1,200–1,500 | ~200–250 | ~15–20% |
ניתוח עלות מול תועלת:
קריית שרת חולון:
תועלת מקצועית: רק אחוז קטן מהבוגרים מצליחים להפוך את המוזיקה לקריירה מלאה.
תלמה ילין:
תקצוב ציבורי רחב יותר: בית ספר ארצי לאמנויות, מתוקצב באופן מלא.
תועלת חינוכית: גבוהה מאוד, רוב התלמידים מתמקדים באמנות.
תועלת תרבותית: תרומה משמעותית לחיי התרבות בישראל.
תועלת מקצועית: מאות בוגרים מתפרנסים מהמוזיקה, שיעור גבוה בהרבה.
מסקנה:
קריית שרת: המגמה מעניקה ערך חינוכי לתלמיד, אך התועלת המקצועית נמוכה ביחס לעלות.
תלמה ילין: מוכיח את עצמו כמוסד שמייצר באופן עקבי אמנים פעילים ומתפרנסים מהמוזיקה.
הצעות לעתיד:
בדיקה מחודשת של הצדקת ההפעלה: יש לבחון אם התועלת המצומצמת מצדיקה את המשך ההשקעה במגמה בקריית שרת.
הסרת חסם התשלום הנוסף: פתיחת הלימודים לכלל התלמידים ללא תשלום תאפשר נגישות רחבה יותר ותצמצם אי־שוויון.
משיכת כישרונות חדשים: ביטול תוספת התשלום יאפשר לתלמידים מוכשרים מחולון להצטרף על בסיס כישרון בלבד, ובכך יגדיל את הסיכוי ליותר אמנים פעילים שייצאו מהמגמה.
הגדלת התקצוב העירוני: השקעה ממשלתית ועירונית תאפשר למגמה להכשיר יותר תלמידים איכותיים.
חיזוק הקשר עם מוסדות מקצועיים ותלמידים כשרונים: שיתופי פעולה עם בתי ספר גבוהים למוזיקה יבטיחו מסלול אמיתי לקריירה.