כֹּֽה־אָמַר֮ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֔ם הַשֹּֽׁמְעִים֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֵ֖ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה מִפִּי֙ הַנְּבִיאִ֔ים אֲ֠שֶׁ֠ר בְּי֞וֹם יֻסַּ֨ד בֵּית־יְהֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת הַהֵיכָ֖ל לְהִבָּנֽוֹת׃ כִּ֗י לִפְנֵי֙ הַיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם שְׂכַ֤ר הָֽאָדָם֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔ה וּשְׂכַ֥ר הַבְּהֵמָ֖ה אֵינֶ֑נָּה וְלַיּוֹצֵ֨א וְלַבָּ֤א אֵין־שָׁלוֹם֙ מִן־הַצָּ֔ר וַאֲשַׁלַּ֥ח אֶת־כׇּל־הָאָדָ֖ם אִ֥ישׁ בְּרֵעֵֽהוּ׃ וְעַתָּ֗ה לֹ֣א כַיָּמִ֤ים הָרִֽאשֹׁנִים֙ אֲנִ֔י לִשְׁאֵרִ֖ית הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ בכִּֽי־זֶ֣רַע הַשָּׁל֗וֹם הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֤ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת־כׇּל־אֵֽלֶּה׃ וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ הֱיִיתֶ֨ם קְלָלָ֜ה בַּגּוֹיִ֗ם בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֚ן אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם בְּרָכָ֑ה אַל־תִּירָ֖אוּ תֶּחֱזַ֥קְנָה יְדֵיכֶֽם׃ זכריה.

מדבר תורה זה ניתן להבין את חשיבות שכר האדם ולא רק, גם שכר הבהמה.

בדבר תורה זה שכר האדם  מובדל משכר הבהמה.

הכוונה לבהמה שאנו אוכלים ממנה או שותים ממנה וגם בהמה משרתת כמו, כלב שמירה, חמור או סוס.

אם בוחנים את שכר הבהמה ומה שכרה של זאת כנלמד מעבודה בדיר או ברפת אז שכרה הוא-

קורת גג, מזון, רפואה, יציאה לאחו, מנוחה בשבת. כן, גם לבהמה יש זכות מנוחה.

אם זה שכר הבהמה ברור שזה לא שכר האדם.

אם בעת ההיא שכר הבהמה איננה אז בעת ההיא שכר האדם לא נהיה.

לא נהיה במשמעות שהאדם לא נהיה. השכר לא מספק את צרכי האדם וצרכי האדם הם לא כצרכים של בהמה.

אפשר להמשיל את זה לשכר עבדות, שכר המקיים את עבדות האדם את השתעבדות האדם.

מתוך המקום הזה נבין מה צריך להיות שכר האדם כדי שלא יהיו בעיות כמו שאומרים.

מתוך המקום הזה לקרוא את הדוח.

בעת הזאת, צריך לקרוא בזהירות. המלחמה שפרצה לפני כשלוש שנים יצרה זעזוע כלכלי, ובמקביל המדינה הפעילה מנגנוני סיוע וקצבאות. צריך לחשוב במקרה זה לכף זכות גם לנוכח הידיעה שהמשק והמדינה הפגינו חוסן ויציבות באם אנו מבדילים את ישראל מהאיראנים, הלבנונים, והעזתים.

חלק ראשון: הנתונים.

עוני, מצוקה והכנסה:

תובנות:

הטבלה מציגה פער עקבי בין העוני הרשמי לבין המצוקה הכלכלית בפועל. בעוד שהעוני הרשמי עומד על כ־20%, ההערכות התפקודיות מצביעות על מצוקה רחבה בהרבה – עד שליש מהאזרחים. הפער הזה נובע מהעובדה שקו העוני מודד מיקום סטטיסטי בלבד, ולא את היכולת האמיתית לממן חיים בסיסיים.

שכר בישראל – הממוצע מול השכר החציוני - ינואר יוני 2025

כדי להבין את מצבו הכלכלי של האזרח, אי אפשר להסתפק בנתוני העוני.

צריך להסתכל גם על השכר.

הנתונים הבאים לקוחים מדוח השכר של הביטוח הלאומי למחצית הראשונה של 2025. הם מציגים את השכר הממוצע ואת השכר החציוני של שכירים ברבעון ראשון 2025.

שנת 2025 כולה – ממוצע שכר עובדים ישראלים

• 13,919 ₪.

שכר לפי נתוני הלמ״ס – 2026

הלמ״ס מפרסמת רק שכר ממוצע למשרת שכיר, לא חציון ולא “שכר לשכיר”.

התובנה המרכזית:

השכר הממוצע אינו מספר את כל הסיפור

✔ הלמ״ס מראה עלייה חדה ב־2026 בשכר הממוצע למשרת שכיר: 13,814 → 14,344 → 15,979 בתוך שלושה חודשים בלבד.

✔ ביטוח לאומי מראה שב־2025: השכר החציוני לשכיר נמוך משמעותית (10,586 ₪)

והכי חשוב: אין שום עדות שהחציון עולה בקצב שמתקרב לממוצע.

העלייה בשכר לא מתחלקת שווה בשווה. רוב העובדים לא מרוויחים יותר — רק חלק קטן מאוד מושך את הממוצע למעלה.

הפער בין ממוצע לחציון גדל, וזה סימן קלאסי ל:

ריכוז שכר גבוה בקצה העליון

שחיקה של מעמד הביניים

עלייה במספר העובדים בשכר נמוך

הלמ״ס נותנת תמונה “אופטימית” יותר, כי היא מודדת רק ממוצע למשרה. ביטוח לאומי נותן את המציאות החברתית האמיתית — החציון.

שכר לפי מין – ינואר עד מרץ 2025

תובנות:

נשים וגברים – פער שנשאר משמעותי

נתוני השכר לפי מין ממחישים פער משמעותי בין שכר הגברים לשכר הנשים.גם בממוצע וגם בחציון, השכר של נשים נמוך יותר.המשמעות אינה רק פער בשכר החודשי. לאורך זמן, פערי שכר משפיעים גם על יכולת החיסכון, הביטחון הכלכלי והיכולת להתמודד עם משבר.לכן, כאשר מנתחים את מצבה הכלכלי של החברה הישראלית, אי אפשר להסתפק בנתון שכר ממוצע אחד לכלל העובדים.

ביטחון תזונתי – 2024

תובנות:

אי־ביטחון תזונתי הוא מדד חמור במיוחד. הוא משפיע על בריאות, התפתחות, חינוך והזדמנויות. הנתון לגבי ילדים מטריד במיוחד – כמעט שליש מהילדים חיים במשקי בית שאינם מצליחים להבטיח תזונה סדירה.

מזון הוא מבחן אמיתי למצוקה

כאשר מיליוני אנשים נמצאים במשקי בית המתמודדים עם אי־ביטחון תזונתי, הדיון כבר אינו רק על שאלה סטטיסטית של הכנסה.מדובר ביכולת לרכוש מזון באופן סדיר ולשמור על תזונה מספקת.הפער בין החמישון התחתון לעליון ממחיש עד כמה המצוקה מרוכזת בשכבות החלשות יותר.

העוני על פי הנתונים הרשמיים הוא כ- 20% לעומת זאת אי בטחון תזונתי עומד על כ- 28%. ברור שאנשים שנמצאים באי בטחון תזונתי הם נחשבים לעניים. יש הבדל בין המוגדר כקו עוני לעוני בפועל.

מהו "עוני בפועל"?

העוני נקבע לפי הכנסה מינימילית שנקבעה ע"י הממשלה ומי שמשתכר פחות נחשב עני, עוני בפועל הוא כשהגדרת קו העוני לא תואמת את "מה שקורה תכלס בשטח"

טבלת קו העוני — 2023

טבלת קו העוני — 2024

אם משתמשים בהגדרה הרשמית, התמונה ברורה: בשנת 2023 כ־20.7% מהנפשות וכ־20.1% מהמשפחות היו מתחת לקו העוני. בשנת 2024 כ־20.7% מהנפשות וכ־20.0% מהמשפחות היו מתחת לקו העוני. בשנת 2025 האומדן הראשוני הצביע על כ־20.0% מהנפשות וכ־21.0% מהמשפחות.אבל אם השאלה היא כמה אנשים מתקשים בפועל לנהל משק בית יציב, התמונה רחבה יותר.הוצאות המחיה אינן מסתיימות בקו העוני.שכר דירה, משכנתה, מזון, חשמל, מים, ארנונה, תחבורה, בריאות, חינוך, תקשורת, ביטוחים וחובות – כולם משפיעים על השאלה כמה כסף נשאר בסוף החודש או יותר נכון כמה אשראי האדם צורך כדי לספק צרכים בסיסים של אדם.כאמור, יש פער בים קו העוני הרשמי לבין מה שקרה "תכלס בשטח"

הערת אמינות ומתודולוגיא

המאמר מבחין במפורש בין שלושה סוגי מידע:נתון רשמי – נתון שפורסם על ידי גוף ממשלתי, כגון הביטוח הלאומי.אומדן רשמי/ראשוני – נתון שפורסם כאומדן או כהערכה ראשונית על ידי הגוף הממשלתי.אומדן מחקרי של המאמר – הערכה שנועדה לבחון את היקף המצוקה הכלכלית מעבר למדד הרשמי. היא אינה מוצגת כנתון ממשלתי.ההבחנה הזו חיונית: האמינות של המאמר אינה תלויה בכך שכל המספרים יהיו "רשמיים", אלא בכך שכל מספר יוצג בדיוק לפי המעמד שלו, בלי להפוך הערכה לעובדה.לכן הנתונים הרשמיים משמשים בסיס עובדתי, ואילו האומדנים הרחבים יותר מוצגים כהערכות סבירות להמחשה ולא כתחליף לסטטיסטיקה הרשמית.בנוסף, יש לקרוא את נתוני 2023 בהקשרם ההיסטורי והכלכלי: המלחמה שהחלה באוקטובר 2023 היא נסיבה משמעותית שיש להביא בחשבון בעת השוואה בין השנים, ואין לפרש כל שינוי בנתונים כאילו הוא נובע ממגמה כלכלית רגילה בלבד. הביטוח הלאומי עצמו מציין בדוח 2023 את השפעת המלחמה על המשק ועל קבוצות אוכלוסייה שונות.

מקורות המידע

המוסד לביטוח לאומי — דוח ממדי העוני והאי־שוויוןדוח העוני 2024 ואומדן ראשוני ל־2025דוח הביטחון התזונתי 2024דוח השכר — המחצית הראשונה של 2025הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – נתוני הכנסות, הוצאות משקי הבית, שכר, מחירים ותעסוקה.

סוף דבר:

מבחינת רעיוניות כלכלה, יש ציווי ברור שהכלכלה שמנהלים בישראל היא כלכלה שתוצאה שלה שאין עוני בישראל ובתורתינו הקדושה, מוסבר בדיוק איך לעשות זאת, ואם בורא עולם אומר שעם ישראל יכול ליצור חברה כזאת שהיא אור לגויים, ישראל יכולים לעשות זאת:

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָה: אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ: אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ: דברים.

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָה:

כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:

כנלמד, עוני תמיד יהיה, לא רק מסיבות ניהול לא נכון, גם מסיבת אי שליטה על יצר:

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם: לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: תהלים.

לכן לעשות כנלמד מפה:

לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב: הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה: בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ: הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי: מלאכי.

הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי:

תבחן בזאת את בורא עולם, בטוב:

וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

ומשכך:

וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי:

ועם הכסף הזה, לעשות שלא יהיה עניים בישראל.

הייתה פעם מריבה בין שלי יחימוביץ' לשרי אריסון שהולידה שיח בעניין שנאת עשירים, זה היה ב- 2006 לפי הספורות הנוצריות. כבר אז היה לי אתר והייתי גם טוקבקיסטית פעילה הייתי כותבת בשם שמעונה מדימונה, העת הייתה לפני מלחמת לבנון השנית שפרץ  הבטיח 1000 דולאר משכורת מינימום, ובמקום להיות שר הכלכלה הוא נהיה שר הבטחון.

"אחרי הדוחות ואחרי העזיבה של המנכ"ל: בנק הפועלים הורה לקצץ 7.5% משכר עובדי הקבלן

העובדים ממורמרים - הבנק נמנע מפגיעה דומה ב"עובדי הבנק" ופוגע דווקא בחלשים. בנוסף תבוטל משרת "אמהות עובדות" שאפשרה לעובדות עם ילדים קטנים לעבוד במתכונת של משרה מלאה בת 8 שעות" יומיות מאקו-  2009.

בשנת 2010 ב- 17.3 שרי אריסון עשתה יום המעשים הטובים ב-88. אז היו משמיעים את WORKING CLASS HER0 בתחנה- בביצוע של גריין דיי. נראה אבסורד. נראה מגוכך שזה בא אחרי זה עם זה.

וכפי שאתם יודעים כך קרה וברור היה שיקרה כך, כך קרה גם בישראל, בברלין שהייתה ידועה במחירי נדל"ן שפויים וקבעון מחירי שוק עלו מחירי הדירות משמעותית מאז ששרי והחברים שלה התחילו להשקיע שם. אותו דבר קורה בעת הזאת בקפריסין.

שער הדולר בשנת 2006 לפי בנק ישראל

לפי מאגרי המידע הרשמיים של בנק ישראל, כולל קובצי השערים הממוצעים לשנת 2006:

✦ השער הממוצע של הדולר בשנת 2006

4.456 ₪ לדולר (שער יציג ממוצע שנתי של בנק ישראל)

✦ טווחי שערים במהלך השנה

במהלך 2006 הדולר נע בטווח של כ־4.1–4.7 ₪, בהתאם לנתוני השערים היציגים היומיים של בנק ישראל.

מחיר דירה ממוצעת בישראל בשנת 2006 (לפי נתוני הלמ"ס ובנק ישראל)

בשנת 2006 מחירי הדירות בישראל היו נמוכים משמעותית מהיום. לפי נתוני הלמ"ס:

✦ מחיר דירה ממוצעת ב־2006:

כ־700 אלף ש"ח (ממוצע ארצי, כולל כל סוגי הדירות)

וזאת תגובה שלי מ- 2015 בעניין נדל"ן בברלין:

בישראל קיימת הבחנה ברורה בין תנאי המגורים של עובדים זרים לבין ישראלים. בעוד שהמעסיק מחויב לספק לעובד זר מגורים תקניים,  ישראלים משלמים שכר דירה ממשכורתם.

הפער הזה יוצר מציאות שבה:

✔ עובד זר מקבל הטבה כלכלית משמעותית מהמעסיק

✔ ישראלים נושאים בעלות המגורים בעצמם

✔ עלות העסקת עובד זר גבוהה יותר למעסיק בכ־2,000 ₪ בחודש

כדי להבין את הפערים, נבחן את שתי הטבלאות המרכזיות.

📊 טבלה 1: שווי ההטבה לעובד זר לפי מספר שותפים וסוג הדירה

עובד זר מקבל מהמעסיק הטבה חודשית של 1,850–2,316 ₪, בהתאם למספר השותפים וגודל הדירה. זו הטבה אמיתית, מוחשית, שמחליפה הוצאה שהישראלי משלם מכיסו.

📊 טבלה 2: עלות המעסיק – עובד זר מול עובד ישראלי

• שכר מינימום: 6,443.85 ₪

• דירה ל־4 שותפים: 6,000 ₪

• הוצאות נלוות: 450–650 ₪

המשמעות

המעסיק משלם עבור עובד זר ≈ 8,484 ₪, לעומת 6,443 ₪ בלבד עבור עובד ישראלי.

הפער: ≈ 2,000 ₪ לחודש.

🧩 סיכום כללי

הנתונים מראים בבירור:

✔ עובד זר מקבל הטבת מגורים משמעותית — 1,850–2,316 ₪

✔ ישראלים משלמים את אותו סכום מכיסם

✔ שכר עובד זר גבוה בכ־2,000 ₪ נטו לחודש

✔ הפער נובע מחובה חוקית לספק מגורים תקניים לעובדים זרים

הטבלאות ממחישות בצורה חדה את ההבדל בין עלות העסקת עובדים זרים לבין מצבם הכלכלי של ישראלים.

TO DO:

יש לתקן את העוולה הזאת ולהעלות לישראלים את שכר המינימום ב- 3000 שקל.

יש לתבוע את המדינה תביעה יצוגית רטרואקטיבית.

וזאת גזענות מתוחכמת, יש לשים סוף לגזענות בישראל.

למחשבה:

העובד זר יושב עם הילדים שלו בסבבה במקלט בעוד הבן של היהודי והאבא של הילד היהודי מתגייסים לצבא.. מתים בקרב.

בשלוף הורידה שרי אריסון לאלה:

בנק הפועלים הורה לקצץ 7.5% משכר עובדי הקבלן - גלובס-- 2009

והעלתה לאלה:

שיפור בתנאים: עובדי בנק הפועלים יקבלו בונוס החל מתשואה להון של 7.5%-- 2010

(היא בטח תאשים את נחמה בזאת)

שני פרסומים שונים לחלוטין על בנק הפועלים — שניהם קשורים לשרי אריסון — מציגים תמונה מטרידה על האופן שבו כוח כלכלי יכול לעצב את הנרטיב העממי כרצונו.

מצד אחד, בנק הפועלים הורה לקצץ 7.5% משכר עובדי הקבלן. עובדי קבלן הם העובדים הפגיעים ביותר במערכת: שכר נמוך, תנאים בסיסיים, ביטחון תעסוקתי מוגבל. קיצוץ של 7.5% עבורם אינו “התייעלות” — זה פגיעה ישירה בכיס של מי שכבר נמצא בתחתית הסולם.

ומצד שני — כמעט באותו נשימה — מתפרסם כי עובדי הבנק יקבלו בונוס החל מתשואה להון של 7.5%. בונוס שמחזק את מי שכבר נמצא בעמדות יציבות, נהנה מתנאים טובים, ומרוויח שכר גבוה משמעותית מעובדי הקבלן.

שני המספרים זהים — 7.5% — אך המשמעות הפוכה לחלוטין. לחלשים: קיצוץ. לחזקים: בונוס.

איך זה נראה מבחוץ?

כאשר שרי אריסון מציגה את עצמה כדמות מובילה בעולם העסקים, כמי שמקדמת ערכים חברתיים, אחריות תאגידית ו“אנשים לפני הכל”, הפער הזה צורם במיוחד. הוא חושף את מה שנמצא מתחת לפני השטח: המסר הציבורי הוא אחד — המציאות הכלכלית היא אחרת.

זהו בדיוק המקום שבו מתגלה הכוח של בעלי הון לעצב את השיח: להוריד מהשולחן את מה שלא נוח, ולהעלות לאור הזרקורים את מה שמשרת את הדימוי.

מה זה אומר על אחריות תאגידית?

אחריות תאגידית אינה נמדדת בהצהרות, אלא בהחלטות. החלטה לקצץ משכרם של עובדי קבלן — בזמן שמחלקים בונוסים לעובדים חזקים — אינה החלטה ניטרלית. זו בחירה מודעת שמעמיקה פערים, מחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים.

המספרים אולי זהים, אבל הצדק אינו.

הפער בין שני הפרסומים אינו רק עניין תקשורתי — הוא עדות לאופן שבו בעלי כוח יכולים להציג את המציאות באופן שמשרת אותם. הוא מזכיר לנו לבדוק תמיד מה נמצא מאחורי הכותרת, מי מרוויח, מי מפסיד, ומי נשאר שקוף.

עובדי הקבלן, החלשים ביותר במערכת, מקבלים קיצוץ. העובדים החזקים, בעלי הביטחון התעסוקתי והשכר הגבוה, מקבלים בונוס.

זהו פער שאינו רק כלכלי — הוא מוסרי. והוא עומד בניגוד מוחלט לרעיון הפמיניסטי.

פמיניזם אינו רק סיפור אישי — הוא מחויבות לצדק

פמיניזם אמיתי אינו מסתכם בהצהרות, בדימוי ציבורי או בהופעה בתוכנית טלוויזיה על “נשים מצליחות”. פמיניזם הוא מחויבות עמוקה לצדק חברתי:

• לא לקפח את החלשים

• לא להפלות בשכר

• לא ליצור פערים בין קבוצות

• לא להנציח אפליה עדתית או מעמדית

• לא להפעיל כוח באופן שמעמיק אי־שוויון

אישה בעמדת כוח אינה יכולה לקרוא לעצמה פמיניסטית אם היא אינה מקיימת צדק כלפי הכפופים לה. פמיניזם אינו רק מאבק של נשים נגד גברים — הוא מאבק נגד כל מערכת שמנציחה דיכוי, ניצול או קיפוח.

פמיניזם שאינו כולל צדק חברתי — אינו פמיניזם

כאשר עובדי קבלן — מקבלים קיצוץ בשכר, בזמן שעובדים חזקים מקבלים בונוס, זו אינה “התייעלות”. זו אפליה. זו פגיעה בחלשים. וזו פעולה שמזכירה היטב את האפליה העדתית שהפמיניזם בישראל חייב להתייחס אליה.

פמיניזם שאינו כולל צדק לעובדים חלשים, שאינו כולל שכר הוגן, שאינו כולל שוויון הזדמנויות — הוא פמיניזם ריק מתוכן.

אי אפשר להחזיק שני עולמות

אי אפשר מצד אחד להציג את עצמך כסמל להעצמת נשים, להופיע בתוכניות על “נשים פורצות דרך”, לדבר על שוויון — ומצד שני להוביל מהלכים שמפלים את החלשים ביותר במערכת.

אי אפשר לקרוא לעצמך פמיניסטית אם:

• את מקיימת אפליה בשכר

• את מקיימת קיפוח של עובדים מוחלשים

• את מנציחה פערים עדתיים

• את מחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים

פמיניזם אמיתי אינו נמדד במספר הישיבות שבהן יושבת אישה — אלא באופן שבו היא משתמשת בכוח שלה.

סיכום

הפער בין קיצוץ לעובדי קבלן לבין בונוס לעובדים חזקים אינו רק עניין כלכלי — הוא מבחן מוסרי. הוא חושף את הפער בין דימוי פמיניסטי לבין פעולה בפועל. והוא מזכיר לנו שפמיניזם אמיתי אינו יכול להתקיים בלי צדק חברתי, בלי שוויון אמיתי, ובלי מחויבות עמוקה לאלה שנמצאים בתחתית הסולם.

יומן צפיה- כסף משלהן- פרק ראשון, Women is the niger of the world- אפליה מגדרית כאפליא עדתית, כשהמערכת מחליטה מה “מתאים” לנשים ומה לא.

יומן צפיה- כסף משלהן- פרק ראשון, Women is the niger of the world- אפליה מגדרית כאפליא עדתית, כשהמערכת מחליטה מה “מתאים” לנשים ומה לא.

הייתה פעם מריבה בין שלי יחימוביץ' לשרי אריסון שהולידה שיח בעניין שנאת עשירים, הייתי אז עובדת, מתפרנסת מעבודה עם אוטו- מעודכן.

מאמר דעה: שריונים, פריבילגיות ומסלולים עוקפים – בין דיכטר ללפיד

הפוליטיקה והמערכת הממסדית בישראל מייצרות שוב ושוב תחושה עמוקה של אי־שוויון. מצד אחד, יש אזרחים שנדרשים לעמוד בכל תנאי הסף, להתמודד בפריימריז, לעבור מיונים קשוחים ולסלול את דרכם בעבודה קשה. מצד שני, יש מי שנראה כי המערכת נפתחת עבורו, מסלולים מיוחדים נוצרים, ודרישות פורמליות מתכופפות. שני סיפורים שונים – השריון של אבי דיכטר בליכוד והמסלול הצבאי והאקדמי של יאיר לפיד – מצביעים על דפוס רחב יותר שמלווה את הציבור הישראלי שנים.

דיכטר והשריון בליכוד: כאשר הדמוקרטיה הפנימית מאבדת משמעות

בפריימריז בליכוד, אבי דיכטר לא נבחר למקום ריאלי. למרות זאת, נשקל עבורו שריון על ידי יו״ר המפלגה. המשמעות ברורה: רצון המתפקדים נדחק הצידה לטובת החלטה אישית של מנהיג המפלגה.

כאשר יו״ר יכול לעקוף את תוצאות הפריימריז ולהציב ברשימה אנשים שלא זכו לאמון הבוחרים, הפריימריז הופכים לכלי טקסי בלבד. המנגנון הדמוקרטי הפנימי מאבד את כוחו, והכוח האמיתי מתרכז בידיו של אדם אחד.

השריון אינו רק פעולה טכנית. הוא מסר. הוא אומר למתפקדים: הבחירה שלכם חשובה – עד הרגע שבו היא מתנגשת עם רצון היו״ר.

יאיר לפיד: מסלול צבאי ואקדמי שמעורר שאלות על שוויון הזדמנויות

הסיפור של יאיר לפיד בצבא ובאקדמיא הפך עם השנים לסמל של תחושת פריבילגיא. לפיד לא השלים תעודת בגרות – עובדה ידועה שאינה מוכחשת. באותן שנים, בצה״ל היו קורסים ותפקידים שבהם תנאי הסף היה בגרות מלאה. מי שלא עמד בתנאי – נדחה. ולכן, כאשר אדם ללא בגרות מתקבל לתפקיד נחשב בצבא/מוסד מדינה, הדבר מעורר תחושת בוז כלפי אנשים אלה.

שינויי גרסה רפואיים ושיבוץ מחדש

הטענה שלפיד פונה מלבנון בעקבות בעיה נשימתית עוררה לאורך השנים ספקות. נטען תחילה לאסטמה, אך כאשר הובהר שלא ייתכן שמתאגרף פעיל יסבול מאסטמה כרונית – הופיעה גרסה אחרת. שינויי גרסה רפואיים בצבא הם תמיד מקור לחשד, במיוחד כאשר הם מובילים לשינוי שיבוץ משמעותי.

השפעתו של טומי לפיד

טומי לפיד היה דמות תקשורתית חזקה, בעלת השפעה תקשורתית ופוליטית. כאשר בן של אדם כזה עובר מתפקיד קרבי לתפקיד נחשב ביחידה תקשורתית, קל להבין מדוע הציבור מרגיש שהופעלו קשרים. גם אם אין לכך תיעוד רשמי, עצם העובדה שהטענות הופיעו בעבר במקורות רשמיים ונמחקו לאחר מכן, מחזקת את התחושה שהמידע שנוי במחלוקת.

המסלול האקדמי החריג

הקבלה של לפיד לתוכנית דוקטורט מיוחדת, למרות שתנאי הסף הרגילים הם שני תארים אקדמיים, מוסיפה נדבך נוסף לתחושת הפריבילגיא. התוכנית עצמה נסגרה לאחר תלונות – מה שמעלה את השאלה האם נוצר מסלול חריג שנועד לאפשר כניסה לאנשים מסוימים.

פערי פרשנות חברתיים: “לעג לרש חרף עושהו”

לצד הסיפורים האישיים, ישנה תופעה חברתית רחבה בישראל: חוסר השכלה אינו מתפרש באופן שווה בין קבוצות שונות.

במשך שנים, מדיניות הקליטה והחינוך בישראל יצרה הסללה ברורה: מזרחים שובצו בבתי ספר מקצועיים, פנימיות, מסגרות חלשות ומשאבים דלים. אשכנזים שובצו במסגרות חזקות, תיכונים עיוניים, מסלולים שמובילים לאקדמיא.

הפערים לא נבעו מיכולת — אלא ממדיניות.

למרות זאת, החברה יצרה נרטיב: “המזרחים לא השכילו ולכן…” כאילו מדובר בכשל אישי ולא בתוצאה של אפליה מוסדית.

ומנגד: כאשר אשכנזי אינו משכיל, הממסד נוטה לפרש זאת כחריג, כבחירה אישית, או כמשהו שאינו פוגע בדימויו. הוא נתפס כמי ש“יש לו כישרון אחר”, “מסלול מיוחד”, או “סיפור חיים יוצא דופן”.

זהו בדיוק לעג לרש חרף עושהו: המערכת יוצרת את הפערים — ואז החברה לועגת למי שנפגע מהם.

הפער הזה משפיע ישירות על האופן שבו הציבור מפרש הצלחה, כישלון ופריבילגיא.

דפוס רחב: מסלולים מיוחדים למקורבים

שני הסיפורים – השריון בליכוד והמסלולים של לפיד – מצביעים על אותה תופעה רחבה:

• יש אנשים שנדרשים לעמוד בכל תנאי הסף.

• יש אנשים שהמדינה ומוסדות ההשכלה מוצאים עבורם דרכים לעקוף את התנאים.

• יש פריימריז – אבל יש גם שריונים.

• יש נהלים רפואיים – אבל יש גם פרשנויות גמישות.

• יש תנאי קבלה אקדמיים – אבל יש גם תוכניות מיוחדות שנפתחות ונסגרות.

• ויש גם פרשנות חברתית שמקלה על חלק מהאנשים ומחמירה עם אחרים.

כאשר העם רואה שוב ושוב שמי שיש לו כוח, קשרים או שם משפחה זוכה ליחס אחר, האמון במדינה ומוסדותיה נפגע.

הפרד ומשול במחאה החברתית: כיצד השד העדתי ושיח “השוויון בנטל” פירקו מחאה שהייתה מאוחדת

המחאה החברתית־כלכלית של 2011 הייתה אחד הרגעים הנדירים שבהם החברה הישראלית התייצבה כגוף אחד. באותם לילות של אוהלים ושדרות רוטשילד, אפשר היה לראות תמונה שלא נראתה כאן שנים: מזרחים ואשכנזים, חילונים ודתיים, כיפות סרוגות ושחורות, צעירים ומבוגרים, וגם ערבים — כולם עמדו יחד תחת אותה דרישה פשוטה: צדק חברתי וכלכלי.

זו הייתה מחאה מאוחדת באמת, חוצת מגזרים, חוצת זהויות, חוצת מוצאים.

אבל אז קרו שני דברים במקביל — ושניהם שינו את המסלול של המחאה מן היסוד.

העלאת “השד העדתי” לשידור – פיצול מכוון של מחאה מאוחדת

בזמן שהמחאה הייתה בשיאה, השיח התקשורתי החל להדגיש מחדש את “השד העדתי”. במקום לדבר על יוקר המחיה, על דיור, על שכר, על פערים — השיח הופנה לפתע לשאלות של “מי נגד מי”: מזרחים מול אשכנזים, פריפריה מול מרכז.

הדבר הזה לא היה מקרי. הוא יצר פיצול בין קבוצות שהיו מאוחדות בשטח. הוא החזיר את הוויכוח ההיסטורי על מוצא, במקום להשאיר את הדיון על צדק חברתי.

זה היה הפרד ומשול קלאסי: להחזיר את הציבור למאבקים פנימיים, במקום לאפשר לו להמשיך להיאבק על שינוי כלכלי אמיתי.

יאיר לפיד “גנב” את המחאה והסיט אותה לשיח אחר — שוויון בנטל

במקביל, יאיר לפיד — אז דמות תקשורתית חזקה — לקח את האנרגיה הציבורית של המחאה והסיט אותה לנושא אחר לחלוטין: שוויון בנטל.

זה היה מהלך פוליטי מבריק מבחינתו, אבל הרסני למחאה הכלכלית.

ברגע שהשיח עבר ל"שוויון בנטל":

• החרדים יצאו מהמחאה

• הערבים יצאו מהמחאה

• חלק גדול מהמזרחים, שהשיח הזה לא דיבר אליהם, התרחק

• המחאה הפכה ממחאה חברתית־כלכלית למחאה מגזרית־פוליטית

הנושא הכלכלי — שהיה המאחד — הוחלף בנושא צבאי־מגזרי — שהיה המפצל.

כך שתי פעולות מקבילות פירקו מחאה שהייתה מאוחדת באמת:

1. העלאת השד העדתי

2. הסבת המחאה לשוויון בנטל

שתי הפעולות יחד יצרו הפרדה בין יהודים מאירופה לבין יהודים מהמזרח התיכון, בין מרכז לפריפריה, בין חילונים לדתיים — והחזירו את החברה הישראלית למקום המוכר של פיצול.

הגיעה העת לראש ממשלה מזרחי

לאורך שנים, הליכוד הניף את דגל “השד העדתי” — אך בפועל, מעולם לא הצמיח ראש ממשלה מזרחי. השרים המזרחים במפלגה הפכו פעמים רבות לנספחים פוליטיים, לא למנהיגים עצמאיים. הם היו “זנבות” של הנהגה אשכנזית, לא ראשי חץ.

במדינה שבה רוב הציבור הוא ממוצא מזרחי, העובדה שמעולם לא היה כאן ראש ממשלה מזרחי היא עובדה חברתית־פוליטית משמעותית.

הגיעה העת לשינוי.

אבל — וזה חשוב — ראש ממשלה מזרחי לא צריך להיות “ראש ממשלה של המזרחים”. הוא צריך להיות ראש ממשלה של כולם. כמו שאייזנקוט נמנע בצדק מהשיח העדתי — כך צריך להיראות מנהיג אמיתי: אדם שמגיע ממוצא מסוים, אבל מייצג את כל החברה.

סיכום

משפט המלך בימינו אנו לא יכול להתקיים. העובדה שהעם בוחר את המנהיגים לא עושה אותם מלכים בארץ הזאת במשמעות שאין להם את ההיתרים שיש למלך שבורא עולם בחר בו למלוך על קניינו.

גם עם ישראל הוא קניינו של בורא עולם וגם הארץ הזאת היא קניינו של בורא עולם, ומשכך מלוכה כזאת לא יכולה להתקיים בארץ הזאת, כפי שנלמד גם ממלך אשור בעת שמשל בארץ הזאת ונצטווה לשמור ולקיים את משפט אלהי הארץ הזאת:

וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ: וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם: וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ:  וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְהוָה: מלכים.

וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי–הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

לעם יש זכות בחירה, קבלת עם ישראל את בורא עולם היא בחירה של העם ולזכות העם יאמר:

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: שמות.

במקרה זה חשוב לזכור שהעם ביקש מנביא ושליח בורא עולם שישים מלך:

וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה–לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל–הַגּוֹיִֽם:

המלך הזה הוא נבחר של בורא עולם ולא של העם, העם לא יבחר מי ימלוך עליו בארץ הזאת, העם בחר כמו שאומרים לשנות את שיטת הממשל הוא בחר בשיטת ממשל חדשה, אך העם לא קבע מי יהיה המלך. זה לא כמקרה ביבי ולא כמקרה בנט וגם לא כמקרה בגין. העת הזאת היא עת הסתר פנים.

בקשת העם למלך נענתה, שמואל נצטווה לאמר לעם את משפט המלך. ההיתרים שיש למלך כמולך על העם, עם הסתייגות- לאחאב ואיזבל לא היתה זכות לדרוש את כרם נבות.

העם בעת שמואל קבע שהוא רוצה מלך ובורא עולם התיר זאת, לא לפני שהם יבינו מה הם בוחרים, שידעו מה הם מבקשים ומה הם יקבלו ומה יקרה אם:

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל–דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל–הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ: וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת–בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ: וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי–מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ: וְאֶת–בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת: וְאֶת–שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת–כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו: וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו: וְאֶת–עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת–שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת–בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת–חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ: צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ–ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים:וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא–יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

זה ההבדל:

בהמלכת מלך בני ישראל עבדי המלך:

אֶת–בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ:

ולא עבדי הבורא:

קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה:  לִי, הוּא: שמות.

כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים--עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.

כעת בואו נחשוב יחד מה אמר בנט שאינו נבחר של של בורא עולם כשאמר זאת:

וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.  וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: שמות.

כִּי-אַתָּה אָבִינוּ--כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ:  אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: ישעיהו.

אֱלֹהִים צְבָאוֹת,    שׁוּב-נָא: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה;    וּפְקֹד, גֶּפֶן זֹאת. וְכַנָּה, אֲשֶׁר-נָטְעָה יְמִינֶךָ;    וְעַל-בֵּן, אִמַּצְתָּה לָּךְ. שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה;    מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. תְּהִי-יָדְךָ, עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ;    עַל-בֶּן-אָדָם, אִמַּצְתָּ לָּךְ. וְלֹא-נָסוֹג מִמֶּךָּ;  תְּחַיֵּנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ; הָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה: תהלים.

יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים: לֹא-תֵבֹשׁוּ וְלֹא-תִכָּלְמוּ, עַד-עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.

לא נכון הדבר לאמר כשר חינוך לילדי עניים "שלא שיחק להם המזל" שנולדו לאבות עניים ולשים עצמך כמושיע וזאת בעת שבאה אחרי זה:

וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו:

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת--שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר:  וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ: דברים.

וַיִּתְּנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם, אֶל-פִּי יְהוָה, אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן: יהושע.

""אחרי החשיפה במהדורה המרכזית לפיה במשרד הבינוי מקצים דירות שנועדו לנזקקים לעמותות דתיות המזוהות עם הבית היהודי,במערכת הפוליטית תוקפים את שר הבינוי: "הוא מספסר בדירות", האשים ח"כ גילאון. לפיד: "בבית היהודי מצאו פתרון קסם – פשוט מחלקים דירות לחברים על חשבונכם".פורום הדיור הציבורי פנה ליועמ"שחיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 31/12/14 11:58 " במקום לנזקקים – דירות לעמותות דתיותאמש חשפנו במהדורה המרכזית כי משרד הבינוי חתם בשקט על עשרות הסכמי מכירה של נכסי הדיור הציבורי למוסדות תורניים במחירים מגוחכים.למרות שבעיר דימונה יש יותר מ-100 דירות פנויות של הדיור הציבורי, משרד הבינוי לא מתכוון למסור אותן לזכאים או לשכן בהן משפחות קשות יום.במקום זאת, החליט המשרד למכור ללא מכרז לפחות 14 מהן לעמותה תורנית מקומית, בראשות הרב יעקב חמד. ממסמכים שהגיעו לידי חדשות 2 עולה, כי עסקאות מסוג זה הן עניין שכיח בהתנהלות המשרד שבראשות השר אורי אריאל, שמתברר כי מוכר עשרות דירות בהנחות מפליגות לעמותות דתיות שונות, מבלי להוציאן למכרז. למרות שעל פי חוק רק זכאי הדיור הציבורי רשאים לקנות את דירותיהם לאחר הערכת שמאי, אף אחת מהדירות שאנו בדקנו לא הוערכה וכעת הן מוצעות למכירה בהצעות מפליגות." ערוץ 2\רוטר.

וזאת עדות משנת 2015 לספורות הנוצריות:

וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם–מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ: וְהָיִ֥ינוּ גַם–אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל–הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת–מִלְחֲמֹתֵֽנוּ: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

וְאֶת-זָכָר--לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה:  תּוֹעֵבָה, הִוא.  וּבְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ; וְאִשָּׁה, לֹא-תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ--תֶּבֶל הוּא.  אַל-תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל-אֵלֶּה:  כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.  וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֺנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה--וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם.  וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.

הכנסת זה בית מחוקקים,

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם:

וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.

לא לשכוח את זה:

וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא–יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

לקרוא עוד:

לימודים מספר שמואל- פרשת משפט המלך.

פתיחת קניון ברמאללה בזמן המלחמה בעזה: מה זה חושף על הפיצול הפנים-פלסטיני

תקציר

בעיצומה של המלחמה בעזה, כאשר מאות אלפי עזתים איבדו את בתיהם ונאבקו על מזון ומחסה, ברמאללה נחנך קניון חדש ברוב פאר. התמונות ששודרו — ילדים משחקים במתקנים, הופעת ידוענים, חגיגות — עוררו זעם בקרב חלקים בעזה. האירוע הפך לסמל של הפער העמוק בין שני חלקי העם הפלסטיני: זה שבשליטת חמאס בעזה, וזה שבשליטת הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן ביהודה ושומרון.

1. הפיצול הפלסטיני: לא רק פוליטי — גם תרבותי, כלכלי ותודעתי

חמאס בעזה

חמאס הוא ארגון חמוש שמוגדר כארגון טרור על ידי מדינות רבות בעולם, ואחראי לפגיעה חמורה בחיי אדם ולפעולות אלימות רחבות היקף. שלטונו בעזה מבוסס על השקעה מאסיבית ביכולות צבאיות, מנהרות, רקטות, ומנגנוני שליטה פנימיים. התוצאה:

• כלכלה מרוסקת

• תשתיות הרוסות

• תלות בסיוע חוץ

• רמת חיים נמוכה מאוד

• מחסור כרוני בחופש תנועה, תעסוקה ויציבות

הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן

הרשות בחרה לאורך שנים במסלול אחר:

• שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל

• השקעה בתשתיות אזרחיות

• פיתוח כלכלה מקומית

• יצירת מרחב חיים יציב יחסית לתושבים

הבחירה הזו לא נובעת מאהבת ישראל, אלא מהבנה פרגמטית: כלכלה יציבה מגינה על העם טוב יותר ממיליטריזציא מתמדת.

2. פתיחת הקניון כסמל: מה זה אומר על סדרי העדיפויות?

החגיגות ברמאללה בזמן שהעזה בוערת לא היו מקריות. הן משקפות:

א. סדר עדיפויות אזרחי

הרשות הפלסטינית מנסה להראות לתושביה שהיא מספקת עתיד, תעסוקה, צריכה, בילוי — חיים נורמליים.

ב. ניסיון לבדל את עצמה מחמאס

המסר הסמוי: "אנחנו לא חמאס. אנחנו לא מובילים את העם לאסון מתמשך."

ג. רצון לשמר יציבות פנימית

בעיצומה של מלחמה אזורית, הרשות חייבת לשדר לתושביה:

• אין קריסה

• אין הידרדרות

• אין כניסה למעגל ההרס של עזה

3. הזעם בעזה: תחושת נטישה של "בני אותו עם"

בעזה רבים ראו בחגיגות ברמאללה:

• חוסר סולידריות

• ניתוק מהמציאות

• בגידה רגשית

• עדות לפער בלתי ניתן לגישור

התחושה: "אנחנו רעבים בבוץ — והם חוגגים בקניון."

זהו ביטוי לפיצול עמוק: שני חלקי העם הפלסטיני חיים במציאויות שונות לחלוטין, כמעט כמו שתי מדינות שונות.

4. האם אבו מאזן צדק בבחירה האסטרטגית שלו?

התוצאה בשטח ברורה

• רמת החיים ביהודה ושומרון גבוהה משמעותית מזו שבעזה.

• יש תעסוקה, תשתיות, מוסדות, מערכת בנקאית, תנועה יחסית חופשית.

• אין השוואה בין איכות החיים של תושב רמאללה לבין תושב עזה.

ההיגיון האסטרטגי

אבו מאזן בחר במסלול של:

• יציבות

• כלכלה

• מניעת מלחמות

• שימור שלטון

• הימנעות מהתגרות בישראל

במבחן התוצאה — זה שירת את תושביו.

5. האם חמאס ירצה "לסנכרן גורלות"?

זו נקודה רגישה ומורכבת.

ברור שהעין של חמאס על אבו מאזן. יש התכנות שחמאס ירצה לנקום.. יש התכנות שהוא יבצע פיגועי ראווה על הגדר כדי להתגרות בצהל שיכנס חזק ביהודה ושומרון, שיכרוך את גורל אבו מאזן עם גוראל חמאס., שיכרוך את תושבי רמאללה בגורל משותף עם גורל תושבי עזה. לסנכרן.. לתאם עמדות.

בהתאם להתנהלותו בעבר, חמאס עשוי לנסות:

• לערער את יציבות הרשות

• להראות שהוא "המגן של העם הפלסטיני"

• לגרור את ישראל לעימות ביהודה ושומרון

• ליצור תחושת גורל משותף בין עזה לרמאללה

• להחליש את אבו מאזן ולהציגו כמשתף פעולה

כי יציבות ביהודה ושומרון היא איום על הנרטיב של חמאס: אם אפשר לחיות טוב בלי מלחמה — למה לבחור בחמאס?

6. האם תושבי רמאללה עלולים להיגרר לגורל דומה לזה של עזה?

אם חמאס יצליח לערער את היציבות, או אם תהיה הסלמה רחבה, תושבי הרשות עלולים למצוא עצמם במצב מסוכן יותר.

https://t.co/yoJbQGYV0N

— העלמה מיכל כהן. (@tovalhalev) July 8, 2026

1

גרמניה

320,000

55,000

5.8

2

פינלנד

290,000

50,000

5.8

3

צרפת

350,000

55,000

6.4

4

ארה"ב

420,000

65,000

6.5

5

הולנד

390,000

58,000

6.7

6

בלגיה

360,000

53,000

6.8

7

אוסטריה

370,000

54,000

6.9

8

דנמרק

430,000

62,000

6.9

9

שוודיה

470,000

60,000

7.8

10

פורטוגל

300,000

35,000

8.6

11

צ'כיה

280,000

30,000

9.3

2000

6,703

80,436

600,000

7.5

2001

6,845

82,140

610,000

7.4

2002

6,935

83,220

620,000

7.5

2003

7,015

84,180

630,000

7.5

2004

7,165

85,980

640,000

7.4

2005

7,285

87,420

650,000

7.4

2006

7,465

89,580

670,000

7.5

2007

7,785

93,420

720,000

7.7

2008

8,015

96,180

780,000

8.1

2009

8,015

96,180

850,000

8.8

2010

8,190

98,280

970,000

9.9

2011

8,500

102,000

1,050,000

10.3

2012

8,750

105,000

1,150,000

11.0

2013

9,000

108,000

1,250,000

11.6

2014

9,250

111,000

1,350,000

12.2

2015

9,500

114,000

1,400,000

12.3

2016

9,800

117,600

1,500,000

12.8

2017

10,100

121,200

1,600,000

13.2

2018

10,400

124,800

1,650,000

13.2

2019

10,700

128,400

1,700,000

13.2

2020

11,000

132,000

1,750,000

13.3

2021

11,400

136,800

1,800,000

13.2

2022

11,800

141,600

1,850,000

13.1

2023

12,200

146,400

1,900,000

13.0

2024

12,700

152,400

1,950,000

12.8