התורה אומרת:

כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ:

הפסוק הזה צריך לעמוד לנגד עינינו גם כאשר אנו מדברים על גיוס לצה"ל.

קיים עיקרון פשוט: מי שעבר עבירה פלילית אינו אמור להפוך לחייל רק כדי שהעבירה תיעלם בתוך המערכת הצבאית. צבא אינו אמור להיות מסגרת שמגייסת עבריינים במקום שהם יעמדו תחילה לדין על מעשיהם.

והנה אנו רואים שוב ושוב מקרה דומה: אדם נעצר על עבירה פלילית, ובמהלך המעצר מתברר שהוא עריק. מיד הופך הדיון לדיון על עריקות, יוצאות הפגנות, ונוצר לחץ לשחררו – כאילו עצם היותו עריק מבטל את העבירה שבגללה נעצר.

לא.

אם אדם נתפס כשהוא נוהג ברכב גנוב, למשל, השאלה הראשונה היא האם גנב את הרכב. אם יוכח שכן – מדובר בעבירה פלילית חמורה, ועליו לעמוד לדין עליה.

העובדה שהוא גם עריק אינה מוחקת את הגניבה.

עריקות אינה חסינות מפני החוק

עריקות היא עניין אחד; עבירה פלילית היא עניין אחר.

אם אדם נתפס כעריק – הצבא רשאי לטפל בעריקות.

אבל אם במהלך המעצר מתברר שהוא חשוד בגניבה, אי אפשר לומר: "הוא עריק, ולכן נעביר אותו למשטרה הצבאית" – ובכך למעשה לאפשר לעבירה הפלילית להיעלם מן התמונה.

לא מגייסים עבריינים לצבא כדי לחסוך מהם את הדין.

להפך: אם אדם עבר עבירה פלילית, תחילה עליו לתת עליה את הדין. לאחר מכן אפשר לדון בשאלת גיוסו או שירותו.

וזה צריך להיות הכלל בכל פעם שנתפס עריק במהלך ביצוע עבירה פלילית.

דווקא משום שמדובר בצבא

הצבא צריך להיות מקום של משמעת, אחריות וכיבוד החוק.

"והיה מחניך קדוש" אינו אומר שהצבא צריך להיות מקלט למי שמבקש להתחמק מן הדין.

קדושת המחנה מחייבת אותנו לומר את האמת גם כאשר היא אינה נוחה:

אם אדם גנב – יש לשפוט אותו על גניבה.

אם הוא עריק – אפשר לטפל גם בעריקות.

אבל אסור שהעריקות תהפוך למסך עשן שמסתיר את העבירה הפלילית.

והדין צריך להיות שווה לכולם

לא משנה אם הוא חרדי או חילוני.

לא משנה אם הוא עריק או לא.

לא משנה אם יש הפגנות ברחובות או אין.

אם אדם חשוד בעבירה – יש לברר את החשד.

אם הוכחה אשמתו – עליו לשאת בעונש.

ואם החוק קובע שפושעים אינם מגויסים לצבא, הרי שהכלל הזה צריך להיות מיושם גם כאן.

לא מגייסים אדם כדי למחוק את עברו הפלילי, ולא הופכים את הצבא למסלול עוקף משפט.

כי אם אנחנו רוצים "מחנה קדוש", אנחנו צריכים קודם כול מחנה שיש בו דין.

גניבה היא גניבה.עריקות היא עריקות.והעובדה שאדם נתפס כעריק אינה מוחקת את העבירה הפלילית שביצע.

כך צריך להיות בכל מקרה, ללא קשר למגזר, לאידאולוגיה או ללחץ הדוסים.

מבוא

פרשת ההטרדות המיניות בגדוד גבעתי חשפה כשלים עמוקים בתרבות הפיקודית ובאופן שבו מוסדות חזקים מגיבים כאשר דמות סמכותית מואשמת בפגיעה מינית. הפרשה אינה עומדת לבדה: היא מהדהדת פרשות אחרות בחברה הישראלית שבהן מוסדות בחרו להגן על בעלי כוח — גם לאחר שהורשעו — תוך דחיקת נפגעים לשוליים.

אחת ההקבלות הבולטות היא פרשת מוטי אלון, שבה לאחר הרשעתו, הרב דרוקמן איפשר לו להמשיך ללמד בישיבה, בעוד המתלוננים נדחקו החוצה ונשים הובילו מחאה ציבורית גדולה נגד ההחלטה.

בשתי הפרשות, התחושה המרכזית של הנפגעים הייתה זהה: המערכת בחרה להגן על הפוגע — לא עליהם.

האירועים בגבעתי: מה התרחש?

הטרדות כלפי חיילות

הפרשה החלה בתלונה של קצינה שהוטרדה מינית על ידי המג״ד. החקירה העלתה:

• שיחות בעלות אופי מיני אובססיבי

• חשד לנגיעות לא רצויות

• ניצול יחסי מרות

• התנהגות כוחנית

מפקדת בכירה ניסתה לשכנע את המתלוננת למחוק ראיות — ניסיון טיוח מובהק.

הטרדות כלפי חיילים

במקביל עלו עדויות של חיילים גברים שהוטרדו מינית על ידי מפקדים. העדויות כללו:

• הערות מיניות משפילות

• נגיעות לא רצויות

• “משחקי כוח” בעלי אופי מיני

חיילים סיפרו כי חששו להתלונן: “בגבעתי לא מתלוננים על מפקדים.”

התרבות הפיקודית שאפשרה את האירועים

תרבות של השתקה

העדויות מצביעות על מערכת שבה:

• תלונות נתפסות כאיום על היחידה

• מפקדים מגינים על מפקדים אחרים

• נפגעים חוששים לדבר

נאמנות עיוורת למפקד

בגבעתי נבנתה לאורך שנים תרבות של נאמנות מוחלטת למפקד. כאשר מפקד מסתבך — המערכת נוטה להגן עליו, גם על חשבון נפגעים.

היעדר פיקוח אפקטיבי

הפרשה חשפה:

• מידע שהגיע לדרגים בכירים אך לא טופל

• טיוח מצד מפקדים

• טקס פרידה חגיגי למג״ד בזמן שהטענות כבר היו ידועות

תפקידו של עופר וינטר

וינטר נחקר בפרשה — כגורם פיקודי

וינטר לא ביצע את ההטרדות, אך נחקר במצ״ח כעד וכגורם פיקודי. החקירה בחנה:

• מה ידע

• מתי ידע

• האם התרבות הפיקודית בתקופתו אפשרה את האירועים

• האם הייתה התעלמות או טיוח בדרג הבכיר

המידע הגיע לדרגים בכירים — כולל אליו לפי עדויות

חיילים העידו שהמידע על ההטרדות היה ידוע “למעלה”. הדבר לא הוכח חד־משמעית לגבי וינטר אישית, אך החקירה בחנה גם את אחריותו הפיקודית.

טקס הפרידה: הרגע שהפך את הכאב לזעם

אחד האירועים המשמעותיים ביותר היה טקס הפרידה החגיגי למג״ד שהטריד, שבו וינטר היה בין המארגנים והדוברים הבכירים.

הטקס התקיים אחרי שהטענות היו ידועות לדרגים בכירים. למרות זאת, המג״ד זכה:

• לשבחים

• להוקרה

• להערכה פומבית

תחושות החיילים בטקס

החיילים תיארו תחושות קשות:

השפלה

הם הרגישו שהנפגעים “לא קיימים”. הטקס מחק את סבלם.

בגידה

הם חשו שהמערכת בחרה בצד — והיא בחרה במפקד, לא בהם.

כעס עמוק

העובדה שמפקדים בכירים — כולל וינטר — שיבחו את המג״ד נתפסה כמתן לגיטימציא להתנהגותו.

אובדן אמון

הם הבינו שהמערכת לא מגינה עליהם — אלא על מי שפוגע בהם.

תחושה של צביעות מוסרית.

לא כהאשמה כלפי ציבור דתי, אלא כביטוי לכאב: יש צפיה ממנהיגים דתיים־ערכיים לסטנדרט מוסרי גבוה — וקיבלו הגנה על פוגע.

ואלה אנשים עם כיפה.

ההקבלה לפרשת מוטי אלון והרב דרוקמן

הדפוס שחזר בגבעתי מזכיר באופן חריף את פרשת מוטי אלון:

מוטי אלון הורשע — אך הושאר ללמד

לאחר הרשעתו, הרב דרוקמן איפשר למוטי אלון להמשיך ללמד בישיבה. המסר היה ברור: המוסד בוחר להגן על הדמות הסמכותית — לא על הנפגעים.

המתלוננים נדחקו החוצה

במקום להגן עליהם, הם מצאו עצמם מחוץ לישיבה. הם הפכו לבעיה — לא למי שצריך הגנה.

נשים הובילו מחאה גדולה

נשים רבות יצאו נגד ההחלטה של הרב דרוקמן. הן דרשו:

• צדק

• אחריות מוסדית

• הפסקת ההגנה על פוגעים

הדמיון בין שתי הפרשות

• בשתיהן מוסד חזק הגן על אדם בכיר שפגע מינית.

• בשתיהן הנפגעים נדחקו לשוליים.

• בשתיהן נערך טקס/המשך תפקיד שהעניק לגיטימציT לפוגע.

• בשתיהן נוצרה מחאה — פנימית או ציבורית — נגד ההחלטות.

• בשתיהן התחושה הייתה של צביעות מוסרית מצד דמויות דתיות־ערכיות.

אחריות מוסרית ופיקודית

בצה״ל ובחברה בכלל, האחריות הפיקודית והמוסרית מחייבת: מפקד אחראי לא רק למה שעשה — אלא למה שקרה תחתיו.

כאשר מוסד בוחר להגן על הפוגע — הוא פוגע שוב בנפגעים. כאשר מוסד משבח את הפוגע — הוא מוחק את הכאב. כאשר מוסד מדחיק את המתלוננים — הוא מייצר תרבות של פחד.

סיכום

פרשת גבעתי ופרשת מוטי אלון אינן רק סיפורים על פגיעה מינית. הן סיפורים על:

• כוח

• היררכיא

• טיוח

• השתקה

• בחירה להגן על בעלי סמכות

• דחיקת נפגעים לשוליים

• צביעות מוסרית מצד דמויות שנחשבות ערכיות

• תרבות ארגונית שמעדיפה את המוסד על פני הצדק

עופר וינטר והרב דרוקמן אינם דומים במעשיהם — אך דומים בתפקידם בתוך מערכת שבחרה להגן על הפוגע. הדמיון בין שתי הפרשות מלמד על הצורך הדחוף לשנות את התרבות המוסדית בישראל — בצבא, בישיבות, ובכל מקום שבו יש כוח.

איפה ידידה- יומן צפיה- הסרט חושף תפיסה גזעית־ביולוגיסטית נאציסטית. חילול צלם אנוש-- פשע מוסרי שלא הובא במשפט ודין.

✧ מבוא

פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן היא אחד הפצעים העמוקים בתולדות מדינת ישראל. הסרט ו’יני (איפה) ידידה? אינו רק תיעוד של כאב משפחתי — הוא חושף עדויות נדירות של אנשי מערכת, ובהן עדות מצמררת של דוקטור שהיה חלק מהמערכת הרפואית בשנות ה־50.

העדות הזו אינה שמועה, אינה פרשנות, ואינה “אי־הבנה של ההורים”. זו הודאה של אדם שהיה שם — והיא מחייבת האשמה ברורה.

חשוב לדייק: הילדים שעליהם העיד הדוקטור נחשבו בעיניו כ־יהודים טהורים שגלו בתימן, קהילה עתיקה שנשאה רצף גנטי ותרבותי בן אלפי שנים משום שלא התערבו בגויים כשם שהתערבו האשכנזים. בשל כך — לפי עדות הדוקטור — הם נתפסו בעיניו כ“אוצר מדעי”.

✧ עדות הדוקטור: לא שמועה — הודאה

הדוקטור מתאר במילותיו שלו:

• ניתוחים בילדים יהודים שגלו בתימן

• הוצאת איברים לצורכי מחקר

• פריסת מוח של תינוק ל־11 פרוסות

• תפיסה של יהודי תימן כ“טהורים מבחינה גנטית”

• הסתרת גופות מההורים שבאו לחפש את ילדיהם כדי שלא יזדעזעו (הדבר מוכיח שילדים אלה לא ננטשו)

כאשר אדם בעל תואר דוקטור, בעל סמכות רפואית, מספר זאת — זו הודאה במעשים חמורים שנעשו בתוך מערכת ממלכתית.

העדות הזו מפרקת לחלוטין את הנרטיב הממסדי של “תמותת תינוקות גבוהה”, “עומס”, או “אי־הבנה”.

✧ הפיכת ילדים יהודים שגלו בתימן לחומר מחקרי

הדוקטור מתאר תפיסה ביולוגיסטית־גזעית: יהודי גלות תימן נתפסו כ“טהורים גנטית”, ולכן “מעניינים למחקר”.

זוהי תפיסה מסוכנת, שבה מוצא אתני הופך להצדקה לפגיעה בגוף האדם. הילדים הללו לא נתפסו כבני אדם בעלי זכויות — אלא כאובייקטים מחקריים.

זהו עיקרון מוסרי חמור: כאשר מערכת רואה באדם חומר — היא מרשה לעצמה לפגוע בו.

✧ הסתרת גופות מההורים — פעולה מודעת

הדוקטור אומר במפורש: “אם היו מראים להם את הגופות, הם היו מזועזעים.”

המשמעות ברורה:

• הגופות עברו ניתוחים

• הן לא היו שלמות

• המערכת ידעה זאת

• ולכן הסתירה את הגופות מההורים

זהו מעשה מודע, לא “טעות”. זהו ניסיון להסתיר פגיעה בילדים — פגיעה שהמערכת ידעה שאינה מוסרית.

✧ קברי אחים ללא שמות — מחיקת זהות

הסרט מציג קברי אחים שבהם נקברו ילדים ללא שם, ללא תיעוד, ללא כבוד. זהו ביטוי נוסף ליחס מחפיץ: הילד אינו אדם — הוא מספר. הוא גוף. הוא חומר.

מחיקת זהות היא מעשה מוסרי חמור, והיא חלק מהדפוס הכולל של הפיכת אדם לבלתי נראה.

✧ מדינה צעירה אינה תירוץ

יש מי שמנסים להסביר את הפרשה באמצעות ההקשר ההיסטורי: מדינה צעירה, עומס, עוני, תמותת תינוקות גבוהה.

אבל ההסבר הזה אינו תירוץ מוסרי. הוא אינו מצדיק:

• ניתוחים ללא הסכמה

• הוצאת איברים מגופות ילדים

• הסתרת מידע מההורים

• קבורה ללא שם

• תפיסה של קהילה מוחלשת כ“חומר מחקרי”

המעשים המתוארים בעדות הדוקטור הם פשע מוסרי, לא “טעות של מדינה צעירה”.

✧ חילול צלם אנוש: לב הפשע המוסרי

המעשים המתוארים בעדות הדוקטור אינם רק פגיעה רפואית, אינם רק כשל מוסדי, ואינם רק תוצאה של יחס מפלה כלפי אדם. הם חילול צלם אנוש — במובן העמוק ביותר של המושג.

צלם אנוש הוא העיקרון הבסיסי ביותר של מוסר אנושי: ההכרה שכל אדם, כל ילד, כל גוף — נושא ערך בלתי ניתן להפקעה. כאשר מערכת רואה בילדים יהודים שגלו בתימן “חומר מחקרי”, “טהורים גנטית”, או “אובייקטים למחקר”, היא שוללת מהם את עצם אנושיותם.

זהו חילול צלם אנוש משום ש:

• ילד אינו חומר גלם

• גוף אינו רכוש של מערכת

• מוצא אתני אינו הצדקה לפגיעה

• הורה אינו מטרד שיש להרחיק מהאמת

• קבורה ללא שם היא מחיקה של זהות אנושית

המעשים המתוארים בעדות הדוקטור — ניתוחים ללא הסכמה, הוצאת איברים, פריסת מוח של תינוק, הסתרת גופות, קברי אחים — הם ביטוי לכך שהמערכת ראתה בילדים הללו פחות מאדם.

וזהו חילול צלם אנוש.

✧ עמדת הכותבת (העלמה מיכל כהן) — עדות הדוקטור כחשיפת תפיסת עולם מסוכנת

הכותבת טוענת כי עצם דבריו של הדוקטור — לפיהם יהודים שגלו בתימן נתפסו בעיניו כ“טהורים מבחינה גנטית”, בעוד שאשכנזים נתפסו כמעורבים יותר — חושפים תפיסת עולם עמוקה ומדאיגה.

לפי עמדת הכותבת:

• הודאתו של הדוקטור כי יהודים ממוצא מזרחי עניינו אותו למחקר דווקא משום שנחשבו “טהורים”, מעידה בעיניה על כך שהוא ראה באשכנזים — אוכלוסיות “לא טהורות”.

• מכאן, לפי הכותבת, עולה ספק מוסרי עמוק: אם אדם בעל סמכות רפואית ראה את המזרחים כטהורים ובאשכנזים כמעורבים בגויים, הרי שהוא עצמו הטיל ספק ביהדות האשכנזים.

• בעת הזאת אנו רואים את ערך השבת גופות החיילים גם לאחר 44 שנים לקבורה מכובדת כערך יהודי עליון. ומשכך הכותבת מוסיפה כי יהודי לא יעשה דבר כזה ליהודי: לא ינתח ילד ללא הסכמה, לא יפרוס מוח של תינוק, לא יסתיר גופות מהוריהם, ולא יקבור ילדים בקברי אחים ללא שם.

• לכן, לפי עמדת הכותבת, עצם העובדה שאדם בעל סמכות פעל כך כלפי ילדים יהודים שגלו בתימן מעידה על כך שהוא לא ראה בהם בני עמו — ומכאן עולה השאלה האם מי שפועל כך כלפי יהודים הוא אדם יהודי.

הכותבת טוענת כי:

כאשר אדם בעל סמכות פועל בגופות של ילדים יהודים כאילו היו חומר מחקרי, וכאשר הוא מצדיק זאת בתפיסות של “טהרת גזע”, הוא מאמץ דפוס מחשבה שמזכיר את הדפוס המוסרי של מנגלה-- גם מנגלה עשה בשם המחקר המדעי הטהור.

ההשוואה, לפי הכותבת, אינה להיקף הזוועות אלא לעיקרון המוסרי:

• הפיכת בני אדם לחומר מחקרי

• פעולה בגופות ללא הסכמה

• הצדקת הפגיעה באמצעות תפיסות גזעיות

• קבורה בקברי אחים ללא שם

הכותבת מדגישה כי גם הנאצים קברו ילדים בקברי אחים לאחר ניסויים — ולכן בעיניה, הדפוס המוסרי של הדוקטור כפי שהוא עולה מן העדות “נמשל למנגלה”.

✧ סיכום: אשמה ברורה

העדות של הדוקטור מחייבת האשמה. היא חושפת מערכת שפעלה בחוסר מוסריות עמוק. היא חושפת פגיעה בילדים חסרי ישע. היא חושפת הסתרה מודעת מההורים. היא חושפת מחיקת זהות. היא חושפת תפיסה גזעית־ביולוגיסטית שהפכה ילדים יהודים שגלו בתימן לחומר מחקרי.

זהו פשע מוסרי. זהו חילול צלם אנוש. וזהו פצע לאומי שאסור לטייח.

נקודה למחשבה- לאנשים האלה יש משך בארץ.

ובמאמר אישי- השם ידידה זה אחד השמות העברים היפים ביותר ששמעתי.

פרשת בהר סיני- לימודי תורה-שנת שבעים וארבע לקוממיות.

וַֽאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָֽכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיכֶֽם: וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם יִמַּ֨קּוּ֙ בַּֽעֲוֹנָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹֽיְבֵיכֶ֑ם וְאַ֛ף בַּֽעֲוֹנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ: וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת-עֲוֹנָם֙ וְאֶת-עֲוֹ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ-בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר-הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי: אַף-אֲנִ֞י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵֽבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֑ם אוֹ-אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת-עֲוֹנָֽם: פרשת בְּהַר סִינַי.

וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת-עֲוֹנָם֙ וְאֶת-עֲוֹ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ-בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר-הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי:

בעת כיפורי חטאת, האדם מתוודה על עוונו, במקרה זה יש ווידוי על חטאי אבות.

אֲבֹתָ֖ם.

חטאי אבות ולא חטאי אמהות.

וְאַ֛ף בַּֽעֲוֹנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ:

אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם:

אִתָּ֥ם:

על המשל הזה כפי שנלמד בהמשך:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהֹוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:  אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ: וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה:  וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר: במדבר.

בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:

מבן עשרים שנה ומעלה ולא מבן עשרים שנה ומטה:

וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר:

במקרה הזה עד שאבותם לא יהיו איתם, הדור הזה מבן עשרים שנה ומטה ישאו בחטא אבותיהם עד שאבותיהם לא יהיו איתם: ואז ישתחררו מהדין של אבותם.

אפשר לחשוב על הדבר גם בהיפכא, שאם אביך צדיק, אתה נהנה מדחיית דין כל עוד אביך חי והקלה בדין גפ לאחר מות אביך כבמקרה שלמה שנהנה מצדקת אביו שלא כמו בן שלמה שנשא בחטא אביו עם הקלה מתוקף ההבטחה לדוד וזרעו:

וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה: רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי: מלכים.

פרשת מטות מסעי- מבן מטה מעשרים שנה.

פרשת ירושת הארץ– בורא עולם דן את הדור החוטא שלא יזכה לעלות לארץ. הדין היה שעד שימות הדור הזה עם ישראל כולל ילדיו שלא נחשבו חוטאים נשארו במדבר, חיים לא קלים שגם ילדיהם נאלצו להיות עוד ארבעים שנה במדבר. תחשבו על הסרט הזה שילדיהם יודעים שרק עם מות אבותיהם הם ייחלצו מחיי המדבר ויגיעו לארץ המובטחת.

משפט המלך בימינו אנו לא יכול להתקיים. העובדה שהעם בוחר את המנהיגים לא עושה אותם מלכים בארץ הזאת במשמעות שאין להם את ההיתרים שיש למלך שבורא עולם בחר בו למלוך על קניינו.

גם עם ישראל הוא קניינו של בורא עולם וגם הארץ הזאת היא קניינו של בורא עולם, ומשכך מלוכה כזאת לא יכולה להתקיים בארץ הזאת, כפי שנלמד גם ממלך אשור בעת שמשל בארץ הזאת ונצטווה לשמור ולקיים את משפט אלהי הארץ הזאת:

וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ: וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם: וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ:  וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְהוָה: מלכים.

וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי–הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

לעם יש זכות בחירה, קבלת עם ישראל את בורא עולם היא בחירה של העם ולזכות העם יאמר:

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: שמות.

במקרה זה חשוב לזכור שהעם ביקש מנביא ושליח בורא עולם שישים מלך:

וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה–לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל–הַגּוֹיִֽם:

המלך הזה הוא נבחר של בורא עולם ולא של העם, העם לא יבחר מי ימלוך עליו בארץ הזאת, העם בחר כמו שאומרים לשנות את שיטת הממשל הוא בחר בשיטת ממשל חדשה, אך העם לא קבע מי יהיה המלך. זה לא כמקרה ביבי ולא כמקרה בנט וגם לא כמקרה בגין. העת הזאת היא עת הסתר פנים.

בקשת העם למלך נענתה, שמואל נצטווה לאמר לעם את משפט המלך. ההיתרים שיש למלך כמולך על העם, עם הסתייגות- לאחאב ואיזבל לא היתה זכות לדרוש את כרם נבות.

העם בעת שמואל קבע שהוא רוצה מלך ובורא עולם התיר זאת, לא לפני שהם יבינו מה הם בוחרים, שידעו מה הם מבקשים ומה הם יקבלו ומה יקרה אם:

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל–דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל–הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ: וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת–בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ: וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי–מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ: וְאֶת–בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת: וְאֶת–שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת–כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו: וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו: וְאֶת–עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת–שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת–בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת–חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ: צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ–ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים:וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא–יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

זה ההבדל:

בהמלכת מלך בני ישראל עבדי המלך:

אֶת–בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ:

ולא עבדי הבורא:

קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה:  לִי, הוּא: שמות.

כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים--עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.

כעת בואו נחשוב יחד מה אמר בנט שאינו נבחר של של בורא עולם כשאמר זאת:

וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.  וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: שמות.

כִּי-אַתָּה אָבִינוּ--כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ:  אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: ישעיהו.

אֱלֹהִים צְבָאוֹת,    שׁוּב-נָא: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה;    וּפְקֹד, גֶּפֶן זֹאת. וְכַנָּה, אֲשֶׁר-נָטְעָה יְמִינֶךָ;    וְעַל-בֵּן, אִמַּצְתָּה לָּךְ. שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה;    מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. תְּהִי-יָדְךָ, עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ;    עַל-בֶּן-אָדָם, אִמַּצְתָּ לָּךְ. וְלֹא-נָסוֹג מִמֶּךָּ;  תְּחַיֵּנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ; הָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה: תהלים.

יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים: לֹא-תֵבֹשׁוּ וְלֹא-תִכָּלְמוּ, עַד-עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.

לא נכון הדבר לאמר כשר חינוך לילדי עניים "שלא שיחק להם המזל" שנולדו לאבות עניים ולשים עצמך כמושיע וזאת בעת שבאה אחרי זה:

וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו:

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת--שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר:  וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ: דברים.

וַיִּתְּנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם, אֶל-פִּי יְהוָה, אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן: יהושע.

""אחרי החשיפה במהדורה המרכזית לפיה במשרד הבינוי מקצים דירות שנועדו לנזקקים לעמותות דתיות המזוהות עם הבית היהודי,במערכת הפוליטית תוקפים את שר הבינוי: "הוא מספסר בדירות", האשים ח"כ גילאון. לפיד: "בבית היהודי מצאו פתרון קסם – פשוט מחלקים דירות לחברים על חשבונכם".פורום הדיור הציבורי פנה ליועמ"שחיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 31/12/14 11:58 " במקום לנזקקים – דירות לעמותות דתיותאמש חשפנו במהדורה המרכזית כי משרד הבינוי חתם בשקט על עשרות הסכמי מכירה של נכסי הדיור הציבורי למוסדות תורניים במחירים מגוחכים.למרות שבעיר דימונה יש יותר מ-100 דירות פנויות של הדיור הציבורי, משרד הבינוי לא מתכוון למסור אותן לזכאים או לשכן בהן משפחות קשות יום.במקום זאת, החליט המשרד למכור ללא מכרז לפחות 14 מהן לעמותה תורנית מקומית, בראשות הרב יעקב חמד. ממסמכים שהגיעו לידי חדשות 2 עולה, כי עסקאות מסוג זה הן עניין שכיח בהתנהלות המשרד שבראשות השר אורי אריאל, שמתברר כי מוכר עשרות דירות בהנחות מפליגות לעמותות דתיות שונות, מבלי להוציאן למכרז. למרות שעל פי חוק רק זכאי הדיור הציבורי רשאים לקנות את דירותיהם לאחר הערכת שמאי, אף אחת מהדירות שאנו בדקנו לא הוערכה וכעת הן מוצעות למכירה בהצעות מפליגות." ערוץ 2\רוטר.

וזאת עדות משנת 2015 לספורות הנוצריות:

וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם–מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ: וְהָיִ֥ינוּ גַם–אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל–הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת–מִלְחֲמֹתֵֽנוּ: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

וְאֶת-זָכָר--לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה:  תּוֹעֵבָה, הִוא.  וּבְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ; וְאִשָּׁה, לֹא-תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ--תֶּבֶל הוּא.  אַל-תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל-אֵלֶּה:  כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.  וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֺנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה--וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם.  וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.

הכנסת זה בית מחוקקים,

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם:

וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.

לא לשכוח את זה:

וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא–יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

לקרוא עוד:

לימודים מספר שמואל- פרשת משפט המלך.

מצלמה או רוגלה בבית של אישה ללא רשותה – הדין הפלילי בישראל

הקדמה

התקנת מצלמה, רוגלה או כל אמצעי מעקב בבית של אישה ללא ידיעתה וללא הסכמתה היא אחת העבירות החמורות ביותר בדין הישראלי.המעשה פוגע בזכות היסוד לפרטיות, בכבוד האדם ובצנעת חייו של אדם בתוך ביתו – המקום המוגן ביותר בחוק.החוק רואה בכך פגיעה פלילית חמורה, גם אם לא הייתה חדירה פיזית לבית, וגם אם לא נתפסו “על חם”.

דין המפעילים – מי שהתקינו מצלמה, רוגלה או אמצעי מעקב.

פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות

התקנת מצלמה או רוגלה בבית של אישה ללא רשותה מהווה פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן קנסות כבדים.

הטרדה מינית באמצעות צילום, צפייה או תיעוד

כאשר המטרה או התוצאה היא צפייה אינטימית או מינית באישה, מדובר גם בהטרדה מינית.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן פיצויים לנפגעת.

שימוש באמצעי צילום או רוגלה לשם פגיעה בצנעת הפרט

הדין חל על:מצלמה נסתרת, רוגלה בטלפון, רוגלה בטלוויזיה חכמה, גישה למצלמת מחשב או מצלמת טלפון.גם כאן העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר בתוספת קנסות.

חדירה לחומר מחשב

כאשר מדובר ברוגלה או פריצה לטלפון, לטלוויזיה חכמה או למחשב, מדובר גם בחדירה לחומר מחשב.העונש יכול להגיע עד 3–5 שנות מאסר וכן קנסות גבוהים.

קשירת קשר לביצוע פשע

כאשר מדובר בקבוצה המתארגנת לבצע את המעשים, מתקיימת גם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.העונש יכול להגיע עד 7 שנות מאסר.

היקף הענישה בפועל

בתי המשפט מחמירים מאוד במקרים אלה.העונש המצטבר למפעילים יכול להגיע ל: 8–12 שנות מאסר, ולעיתים אף יותר, בצירוף קנסות משמעותיים.

דין הצופים – גם מי ש“רק צפה” נחשב עבריין

שותפות לפגיעה בפרטיות

מי שצופה בתיעוד שנעשה בעבירה נחשב שותף לפגיעה בפרטיות.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן קנסות.

הטרדה מינית בצפייה אסורה

כאשר הצפייה היא בעלת אופי מיני, מדובר גם בהטרדה מינית.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן פיצויים לנפגעת.

סיוע לעבירה

גם מי שלא יזם את ההתקנה, אך ידע על המצלמה או הרוגלה וצפה בתיעוד, נחשב מסייע לעבירה.העונש על סיוע לעבירה שעונשה 5 שנים יכול להגיע עד 2.5 שנות מאסר.בפועל, הענישה לצופים נעה בין שנה ל־5 שנות מאסר, בהתאם למידת המעורבות.

דין משתפי הפעולה שלא מתלוננים

הימנעות מדיווח וסיוע בעקיפין

מי שידע על המצלמה או הרוגלה, שתק, לא דיווח, או איפשר את המשך הפגיעה – נחשב מסייע לעבירה.העונש על סיוע לעבירה שעונשה 5 שנים יכול להגיע עד 2.5 שנות מאסר וכן קנסות.החוק אינו מקבל “עצימת עיניים”.

שימוש ברוגלה בטלפון או בטלוויזיה חכמה

חדירה לחומר מחשב ופגיעה מתמשכת

התקנת רוגלה בטלפון או בטלוויזיה חכמה של אישה ללא רשותה נחשבת חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות.העונש יכול להגיע עד 3–5 שנות מאסר על חדירה לחומר מחשב, ועד 5 שנות מאסר על פגיעה בפרטיות והטרדה מינית.רוגלה פועלת באופן מתמשך, ולכן העבירה נמשכת כל עוד התוכנה פעילה – דבר שמחמיר את הענישה.

עיקרון יסוד: אחריות פלילית גם בלי תפיסה “על חם”

האחריות נובעת מהמעשה עצמו

המשפט הפלילי קובע כי האחריות הפלילית נוצרת מעצם ביצוע המעשה, ולא מעצם תפיסה, תלונה או הרשעה.לכן:גם אם לא נתפסו,גם אם לא הוגשה תלונה,גם אם אין ראיות כרגע,וגם אם עבר זמן –מי שביצע את המעשה הוא עבריין לפי החוק.

מכאן נובע עיקרון חד וברור:הם חייבים – גם אם לא נתפסו.חייבים פלילית, חייבים אזרחית, חייבים בפיצויים וחייבים בקנסות.בחירת תמונה ראשית

סיכום: חומרת העבירה והשלכותיה

חומרת המעשים

התקנת מצלמה, רוגלה או כל אמצעי מעקב בבית של אישה ללא רשותה היא:פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות,הטרדה מינית,חדירה לחומר מחשב,עבירה קבוצתית,עבירה מתמשכת,ועבירה שאינה דורשת תפיסה “על חם”.

טווחי ענישה וקנסות

המפעילים – חשופים ל־8–12 שנות מאסר וכן קנסות כבדים.הצופים – חשופים ל־1–5 שנות מאסר וכן קנסות.השותקים ומשתפי הפעולה – חשופים לעד 2.5 שנות מאסר וכן קנסות.והם חייבים – גם אם לא נתפסו.

עורך דין שמשתף פעולה – חובת נטישת המקצוע

אחריות פלילית ואתית

אם עורך דין ידע על מצלמה או רוגלה בבית של אישה, שתק, סייע או היה חלק מהצפייה או ההפעלה –הוא לא רק עבריין פלילי, אלא גם מפר באופן חמור את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

במצב כזה:מן הראוי – ואף נדרש – שינטוש את מקצועו.עורך דין המעורב בעבירה כזו אינו ראוי לאמון הציבור, אינו יכול לייצג צדק, וצפוי להליכים משמעתיים עד כדי השעיה או מחיקה מלשכת עורכי הדין.

Important to know first:

OECD data measures actual convictions — not the real number of rape incidents.In every country, most rape cases are not reported, and most complaints do not lead to conviction.

The attrition funnel: Why most cases never reach conviction

In every country in the world, the process of handling a rape offense includes five main stages:

A rape occursA small portion of cases → a complaint to the policeSome complaints → a full investigationSome investigations → an indictmentSome indictments → a conviction

At every stage, cases “drop out” — therefore the conviction rate is far lower than the real number of rape incidents.

Table 1: Rape convictions per 100,000 population in OECD countries (≈2023)

Table 2: Complaint–Conviction Gap (absolute numbers + percentages)

Table 3: Victim gender distribution

Summary

OECD rape conviction data is not a measure of crime levels, but a measure of judicial efficiency, reporting levels, and the ability to bring cases to conviction.The gap between complaints and convictions — and the gender distribution — shows how far official numbers are from reality.

חשוב לדעת תחילה:

נתוני ה‑OECD מודדים הרשעות בפועל — לא את מספר מקרי האונס האמיתיים.בכל מדינה, רוב מקרי האונס אינם מדווחים, ורוב התלונות אינן מגיעות להרשעה.

משפך הנשירה: למה רוב המקרים לא מגיעים להרשעה?

בכל מדינה בעולם, תהליך הטיפול בעבירת אונס כולל חמישה שלבים עיקריים:

• אונס מתרחש

• חלק קטן מהמקרים → תלונה במשטרה

• חלק מהתלונות → פתיחת חקירה

• חלק מהחקירות → כתב אישום

• חלק מכתבי האישום → הרשעה

בכל שלב “נושרים” תיקים — ולכן שיעור ההרשעות נמוך בהרבה מהמספר האמיתי של מקרי האונס.

טבלה 1: הרשעות אונס ל־100,000 נפש במדינות ה‑OECD (≈2023)

טבלה 2: פער תלונות–הרשעות במספרים מוחלטים + אחוזים

טבלה 3: התפלגות נפגעים לפי מין

סיכום

נתוני ה‑OECD על הרשעות אונס אינם מדד לפשיעה, אלא מדד ליעילות מערכת המשפט, רמת הדיווח, והיכולת להביא תיקים להרשעה.הפער בין תלונות להרשעות — וגם ההתפלגות לפי מין — מראים עד כמה המספרים הרשמיים רחוקים מהמציאות.

עוד לפני שעם ישראל קיבל תורה היה ידוע שאיש השוכב עם אשה בעולת בעל- חוטא לבורא עולם. וכל בני ביתו איתו.

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: פרשת וישב יעקב.

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

גם פרעה בעת אברהם ידע זאת, לכן הוא היה הורג את הבעלים לפני שהוא היה שוכב עם נשותיהם.

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד: וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה: וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:  וַיְנַגַּע יְהֹוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם: וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא: לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ: וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: בראשית.

בחטא הזה יש חטא לבורא עולם, חטא שאדם לא יכול למחול עליו, זה חטא של אדם לבורא עולם.

נאמר הדבר גם אודות אבימלך שבורא עולם מנע ממנו לשכב עם שרה שלא יחטא לו:

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל: וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג: הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ: בראשית.

וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי:

החטא של משכב עם בעולת בעל היה חטא לבורא עולם ברור גם מדבריו של יוסף שמשכב של יוסף עם אשת פוטיפר היה גם כפיות טובה לפוטיפר שהטיב עימו ונתן בו אימון כבן ביתו:

וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּֽוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֽוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃  וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי׃ וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃ וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֨הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃ וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהוָה֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃ וַיַּֽעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹֽא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃ וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃ וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹֽא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃ אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֨נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּֽאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָֽרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃ וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹֽא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִֽהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃  וַֽיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַֽעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵֽאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃ וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃ וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה׃ וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָֽאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃ וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָֽאֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃ וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ׃  וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃ וַיְהִ֕י כַּֽהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָֽאֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה׃  וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃ וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֨הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אסורי (אֲסִירֵ֥י) הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃ פרשת וישב יעקב.

דוד ראה את בת שבע מתרחצת ערומה על הגג ושלח את המלאכים להביאה אליו.

וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד: וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי: וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ: שמואל.

ערומה על הגג.

ודוד נענש שהוא שכב איתה.

לא היתה האשמה כלפי בת שבע שהתרחצה ככה על הגג....

דוד לא התגבר על יצרו.

 וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל: וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה: מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן: וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה: כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת: כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה שמואל.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה:

אתה לא יכול להאשים אשה שהיא פיתתה אותך- לכן אנסת אותה.

צריך לחשוב מה קורה אם אשה נשואה שמה סם אונס לאדם שהיא נשלחה להפילו...

וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹֽא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִֽהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃

מישהי בסטייל של אישתו של פוטיפר.

יוסף היה גבר גבר.

אפשר להבין ממקרה דוד ובת שבע שלא היתה בעיה עם ריבוי הנשים של דוד:

וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה:

הבעיה הייתה על ששכב עם בעולת בעל:

כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה: