תפריט סגור

צבא משטרה ובטחון.

המשוואה האסטרטגית החדשה: איראן, ישראל וארצות הברית בעידן של מתיחות משתנה- האיראנים יודעים שמתקפה ישירה על ישראל תחזיר מיד את ארצות הברית וישראל לשולחן הפעולה המשותפת.

המערכת האזורית במזרח התיכון נמצאת בתקופה של רגישות יוצאת דופן. איראן, ישראל וארצות הברית — שלוש שחקניות מרכזיות — פועלות בתוך מרחב שבו כל תזוזה קטנה משנה את מאזן הכוחות. בשנים האחרונות ניכר כי היחסים בין ישראל לארצות הברית עברו תהליך של הצטננות, בעיקר בתחום שיתוף הפעולה הצבאי. שינוי זה לא נעלם מעיניה של איראן, שמנתחת בקפידה כל סדק אפשרי בקשר בין ירושלים לוושינגטון.

הצטננות היחסים בין ישראל לארה״ב — ואיך איראן מפרשת זאת

העובדה שארצות הברית לא ביקשה מישראל להצטרף לתקיפות האחרונות נגד מטרות איראניות, ואף בלמה יוזמות ישראליות לפעולה משמעותית בלבנון, נתפסת בטהראן כהוכחה לכך שהקשר האסטרטגי בין שתי המדינות אינו כפי שהיה בעבר. איראן מבינה היטב את המשמעות: ישראל פחות מתואמת עם וושינגטון, ולכן מרחב הפעולה שלה מצטמצם.

עם זאת, האיראנים גם יודעים דבר נוסף — אולי חשוב אף יותר: תקיפה איראנית ישירה על ישראל תחזיר מיד את ארצות הברית לשולחן הפעולה המשותפת. כל פגיעה משמעותית בישראל תגרום לארה״ב להתייצב לצידה באופן כמעט אוטומטי, מתוך מחויבות אסטרטגית עמוקה ובשל החשש מהידרדרות אזורית רחבה.

ישראל כשותפה היחידה של ארה״ב במתקפה על איראן

בעוד מדינות אירופה מחזיקות אינטרסים ברורים במיצרי הורמוז — נתיב ימי קריטי לכלכלתן — הן לא הצטרפו למהלך האמריקאי נגד איראן. ישראל, לעומת זאת, הייתה היחידה שהלכה עם ארצות הברית עד הסוף. זהו מסר שאיראן לא יכולה להתעלם ממנו: למרות המתיחות, ישראל עדיין מוכנה לשלם מחיר מדיני וביטחוני כדי לשמר את הברית עם וושינגטון.

אם איראן תתקוף את ישראל, התרחיש יחזור על עצמו — הפעם בעוצמה גדולה יותר. איראן יודעת זאת היטב, ולכן היא נזהרת שלא לדחוף את ישראל ואת ארצות הברית אל חיבוק אסטרטגי מחודש.

האינטרס האיראני: לשמר את המצב הקיים

איראן פועלת מתוך הבנה עמוקה של הפסיכולוגיא הפוליטית בישראל. היא יודעת שראש הממשלה בנימין נתניהו רואה באיום האיראני יעד היסטורי — משימה שהוא מעוניין להשלים. תקיפה איראנית ישירה על ישראל תעניק לו לגיטימציא פנימית וחיצונית לפעול בעוצמה נגד איראן, אולי אפילו באופן שיחצה קווים אדומים.

לכן, האיראנים נזהרו עד כה שלא להעניק לנתניהו את ההזדמנות הזאת. הם שומרים על רמת חיכוך נמוכה יחסית מול ישראל, ומעדיפים לפעול בזירות עקיפות — דרך שלוחות, ארגונים פרוקסי, והפעלת לחץ מדוד — במקום להיגרר למלחמה ישירה.

סיכום: משחק שחמט מורכב — וכולם מודעים לכל תזוזה

המציאות האסטרטגית הנוכחית היא משחק שחמט עדין שבו כל צד מנסה לשמר יתרון בלי להבעיר את הלוח כולו.

  • ישראל מבקשת לשמר את הברית עם ארצות הברית אך גם לשמור לעצמה יכולת פעולה עצמאית.

  • ארצות הברית מנסה לנהל את האזור בזהירות, בלי להיגרר למלחמה רחבה.

  • איראן מנסה להרחיב את השפעתה, אך מבינה היטב את גבולות הכוח ואת המחיר של תקיפה ישירה.

בתוך המשוואה הזאת, כל טיל, כל הצהרה וכל תזוזה צבאית עלולה לשנות את התמונה. איראן יודעת זאת — ולכן היא ממשיכה לשחק בזהירות, בתקווה לשמר את המצב שבו נתניהו נותר עם תאוותו בידו כמו שאומרים...

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש- לכל איש יש שם- יש בתורתינו ציוויי מלחמה, יש כאלה שיש ציווי לא לגייס אותם, למשל: אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ.

"רס"ן דוד שקורי נפל בקרב בצפון הרצועה

בתוך כך מספר החללים מתחילת המלחמה עלה ל-563

צה"ל התיר היום (שלישי) לפרסום את שמו של רס"ן דוד שקורי, בן 30 מרחובות, סגן מפקד גדוד 601, חטיבה 401 'עוצבת עקבות הברזל', חיל ההנדסה הקרבית, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בכך עלה מספר חללי צה"ל מתחילת המלחמה ל-563.

דפנה שקורי, אלמנתו, ספדה לו ברשת החברתית: "אהוב ליבי, כל העולם שלי, הלכת ונשאר רק חצי מכל החיים שלי. תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה. אוהבת אותך"." כאן חדשות.

תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה.

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש.

יש ענין עם גיוס למלחמה.

יש בתורתינו ציוויי מלחמה, יש כאלה שיש ציווי לא לגייס אותם:

כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:  וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:  וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:  וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ:  וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: דברים.

נָטַ֥ע כֶּ֨רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ

אחרי שחיללו יתגייס לשרות, יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ

אחרי שיחנוך את ביתו יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

ופה זה מורכב, אחרי שהתחתן עם ארושתו, יש לו שנה לשמח את אשתו:

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:

עד שיקח אותה יש לו אישור לא לצאת לקרב ואחרי שלקח אותה:

כבהמשך הפרשה:

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח: דְּבָרִ֗ים.

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה

לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת

וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח:

חשוב להבין שאלה סיבות מתירות לזמן מוגבל.

הכרתי שתי אלמנות מלחמה.

אחת מהן זכתה להוליד לבעלה לפני שמת והשנית לא.

שתיהן לא התחתנו לאחר שהתאלמנו.

זה חשוב לקיים את החוקה הזאת.

רעיון.

יש חיילים צעירים שמתים במלחמה. ולבנים האלה לא נהיה משך. חשיבות המשך היא גדולה מאוד כנלמד מרות ומחלון שמת והיא נתאלמנה ובועז הקים לו זרע בישראל דרך רות אלמנתו.

ומפה הרעיון:

שכל חייל ומילואימניק שמתגייס יפקיד זרע בבנק זרע מיוחד שיוקם לדבר ובמקרה וקרה המקרה אפשר להפרות זרעו. יש הרבה נשים שצורכות את שרותי בנק הזרע. אז אם כבר, עדיף מאלה.

ובמקרה הזה שלא כמו בבנק הזרע הקיים, זהות האב תהיה יודעה וזהות האם תהיה ידועה גם היא לאביו ואימו של הנופל בקרב וכמובן שמשפחת הנופל בקרב היא זאת שתקבע דרך מי תהיה מולידת משך לבנם, וגם אלה יזכו להיות סב וסבתא לנכד מבנם שנפל.

נכתב ב-9/2/2024 לפי הספורות הנוצריות ועודכן.

התקנת מצלמה או רוגלה בבית אישה ללא רשותה: אחריות פלילית, ענישה, קנסות וחובת הדיווח– גם אם לא נתפסו, מי שביצע את המעשה הוא עבריין לפי החוק.

מצלמה או רוגלה בבית של אישה ללא רשותה – הדין הפלילי בישראל

הקדמה

התקנת מצלמה, רוגלה או כל אמצעי מעקב בבית של אישה ללא ידיעתה וללא הסכמתה היא אחת העבירות החמורות ביותר בדין הישראלי.המעשה פוגע בזכות היסוד לפרטיות, בכבוד האדם ובצנעת חייו של אדם בתוך ביתו – המקום המוגן ביותר בחוק.החוק רואה בכך פגיעה פלילית חמורה, גם אם לא הייתה חדירה פיזית לבית, וגם אם לא נתפסו “על חם”.

דין המפעילים – מי שהתקינו מצלמה, רוגלה או אמצעי מעקב.

פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות

התקנת מצלמה או רוגלה בבית של אישה ללא רשותה מהווה פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן קנסות כבדים.

הטרדה מינית באמצעות צילום, צפייה או תיעוד

כאשר המטרה או התוצאה היא צפייה אינטימית או מינית באישה, מדובר גם בהטרדה מינית.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן פיצויים לנפגעת.

שימוש באמצעי צילום או רוגלה לשם פגיעה בצנעת הפרט

הדין חל על:מצלמה נסתרת, רוגלה בטלפון, רוגלה בטלוויזיה חכמה, גישה למצלמת מחשב או מצלמת טלפון.גם כאן העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר בתוספת קנסות.

חדירה לחומר מחשב

כאשר מדובר ברוגלה או פריצה לטלפון, לטלוויזיה חכמה או למחשב, מדובר גם בחדירה לחומר מחשב.העונש יכול להגיע עד 3–5 שנות מאסר וכן קנסות גבוהים.

קשירת קשר לביצוע פשע

כאשר מדובר בקבוצה המתארגנת לבצע את המעשים, מתקיימת גם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.העונש יכול להגיע עד 7 שנות מאסר.

היקף הענישה בפועל

בתי המשפט מחמירים מאוד במקרים אלה.העונש המצטבר למפעילים יכול להגיע ל: 8–12 שנות מאסר, ולעיתים אף יותר, בצירוף קנסות משמעותיים.

דין הצופים – גם מי ש“רק צפה” נחשב עבריין

שותפות לפגיעה בפרטיות

מי שצופה בתיעוד שנעשה בעבירה נחשב שותף לפגיעה בפרטיות.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן קנסות.

הטרדה מינית בצפייה אסורה

כאשר הצפייה היא בעלת אופי מיני, מדובר גם בהטרדה מינית.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן פיצויים לנפגעת.

סיוע לעבירה

גם מי שלא יזם את ההתקנה, אך ידע על המצלמה או הרוגלה וצפה בתיעוד, נחשב מסייע לעבירה.העונש על סיוע לעבירה שעונשה 5 שנים יכול להגיע עד 2.5 שנות מאסר.בפועל, הענישה לצופים נעה בין שנה ל־5 שנות מאסר, בהתאם למידת המעורבות.

דין משתפי הפעולה שלא מתלוננים

הימנעות מדיווח וסיוע בעקיפין

מי שידע על המצלמה או הרוגלה, שתק, לא דיווח, או איפשר את המשך הפגיעה – נחשב מסייע לעבירה.העונש על סיוע לעבירה שעונשה 5 שנים יכול להגיע עד 2.5 שנות מאסר וכן קנסות.החוק אינו מקבל “עצימת עיניים”.

שימוש ברוגלה בטלפון או בטלוויזיה חכמה

חדירה לחומר מחשב ופגיעה מתמשכת

התקנת רוגלה בטלפון או בטלוויזיה חכמה של אישה ללא רשותה נחשבת חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות.העונש יכול להגיע עד 3–5 שנות מאסר על חדירה לחומר מחשב, ועד 5 שנות מאסר על פגיעה בפרטיות והטרדה מינית.רוגלה פועלת באופן מתמשך, ולכן העבירה נמשכת כל עוד התוכנה פעילה – דבר שמחמיר את הענישה.

עיקרון יסוד: אחריות פלילית גם בלי תפיסה “על חם”

האחריות נובעת מהמעשה עצמו

המשפט הפלילי קובע כי האחריות הפלילית נוצרת מעצם ביצוע המעשה, ולא מעצם תפיסה, תלונה או הרשעה.לכן:גם אם לא נתפסו,גם אם לא הוגשה תלונה,גם אם אין ראיות כרגע,וגם אם עבר זמן –מי שביצע את המעשה הוא עבריין לפי החוק.

מכאן נובע עיקרון חד וברור:הם חייבים – גם אם לא נתפסו.חייבים פלילית, חייבים אזרחית, חייבים בפיצויים וחייבים בקנסות.בחירת תמונה ראשית

סיכום: חומרת העבירה והשלכותיה

חומרת המעשים

התקנת מצלמה, רוגלה או כל אמצעי מעקב בבית של אישה ללא רשותה היא:פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות,הטרדה מינית,חדירה לחומר מחשב,עבירה קבוצתית,עבירה מתמשכת,ועבירה שאינה דורשת תפיסה “על חם”.

טווחי ענישה וקנסות

המפעילים – חשופים ל־8–12 שנות מאסר וכן קנסות כבדים.הצופים – חשופים ל־1–5 שנות מאסר וכן קנסות.השותקים ומשתפי הפעולה – חשופים לעד 2.5 שנות מאסר וכן קנסות.והם חייבים – גם אם לא נתפסו.

עורך דין שמשתף פעולה – חובת נטישת המקצוע

אחריות פלילית ואתית

אם עורך דין ידע על מצלמה או רוגלה בבית של אישה, שתק, סייע או היה חלק מהצפייה או ההפעלה –הוא לא רק עבריין פלילי, אלא גם מפר באופן חמור את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

במצב כזה:מן הראוי – ואף נדרש – שינטוש את מקצועו.עורך דין המעורב בעבירה כזו אינו ראוי לאמון הציבור, אינו יכול לייצג צדק, וצפוי להליכים משמעתיים עד כדי השעיה או מחיקה מלשכת עורכי הדין.

המאמר נכתב בעזרת הרובוטית.

על מדינה תקועה מתחת לאותה עננה: עשרים שנה אחורה, עשרים שנה קדימה —תמיד אותו מקום, רק עם מישהו אחר- על מלחמה כשורש מחלה לבעיות קשב וריכוז.

הסתכלות בארכיוני קשת, עשרים שנה אחורה, לתקופת מלחמת לבנון השנייה, חושפת תמונה כמעט מבלבלת. 2006, זמן חירום, מלחמת לבנון השנית. שידורים מיוחדים, פאנלים מתוחים — אבל לא רק המלחמה קופצת לעין. אופי השידורים, הלך הרוח, סוג ההומור, הנושאים המדוברים, האווירה הכללית — הכול מרגיש מוכר מדי. אפילו הלבוש נראה אקטואלי, כאילו לא חלפו שני עשורים.

השיח הטלוויזיוני נשמע זהה: אותם טונים, אותן חרדות, אותה תחושת “על הסף" שלמרות שהסף ההוא נראה היום כמו משחק ילדים ליד הסף הזה, זה לא משנה, החרדה הזאת היא אותה חרדה ואם ימשיך ככה יש התכנות שגם תחושת הסף של העת הזאת, תראה משחק ילדים לעומת 2046.

כמו שאמרו טיפקס וקובי עוז:

תמיד אותו מקום, רק עם מישהו אחר.

והעננה שמרחפת מעל,  גם היא לא השתנתה.

אותה עננה כמו מלפני עשרים שנה — רק עם שם חדש לאיום ועם אותה הלצה על העניין סביב בחירת שם בתוכנית של ארז טל דה אז, בדיוק כמו דה היום. זה הזוי שבדיחת הזעת היתר גם היא חזרה- כמו דה ז'אבו בריאלטי, באותם ימים צחקו על הזעת היתר של נסראללה. היום צוחקים אותו הדבר בדיוק עם נעים קאסם. אותו מבנה בדיחה, אותה תגובה עממית, אותה דרך לפרוק פחד דרך הומור. רק הדמויות התחלפו ואורי גוטליב אמר אצל ארז טל אז את אותו הדבר אצל שטרן. דה ז'אבו בריאלטי.

אם מישהו שמת במלחמת לבנון השנייה היה חוזר עכשיו — הוא לא היה צריך להדביק פערים. הוא היה מדליק טלוויזיא ומרגיש בבית. אותם תכנים, אותה אווירה, אותה מציאות שמסתובבת סביב עצמה.

דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ: קהלת.

מן הון להון...

ברור שדור, שגדל על הקורונה והגיע לבגרות במלחמת חרבות ברזל והלאה, לא יצליח להגיע להשגים כשל ילדים במדינות שקטות, ברור שתהיה נסיגה חדה בהישגי הילדים. קיש לא אשם בתוצאה הזאת.

לעת מלחמה יש את אותם סימפטומים של בעיות קשב וריכוז אצל ילדים צורכי רטלין. כמו שבעת מלחמה יש חוסר יכולת לשבת בכיתה או בזום לאורך שיעור שלם כי צריך לרוץ למקלט ברור שאזעקה וחרדה יגרמו לבעיות קשב וריכוז. אותה מחלה אותם סימפטומים, לא אותו שורש מחלה. ורטלין לא יעזור להרגיע את המלחמה בנפשם של ילדים אלה.

לעמוד תוכניות מועדון לילה- 2006:

מועדון לילה, עונה 1 לצפייה ישירה | 12+

A new security model for preventing World Cup violence through controlled pacification.

Violence around football matches, especially mega‑events like the World Cup, is an international security challenge.

States invest enormous resources in security, crowd separation and heavy policing — yet violence keeps erupting.The reason is clear: security measures address behavior, but not the emotional state that drives it.

Here emerges an innovative model:

reducing violence through controlled calming, creating natural appetite, and smart crowd management at exit.

Jamaican‑scale jointMunchiesSweet standsCrowd management

1. Distributing a Jamaican‑scale joint at the stadium entranceThe model proposes a controlled and legal (where permitted) distribution of aJamaican‑scale joint — a powerful yet balanced calming productthat reduces tension, lowers aggression and creates a more relaxed atmosphere already at the gates.

Security rationaleEmotional regulation before entering a crowded venue reduces the risk of eruptions.Lowering adrenaline levels prevents impulsive reactions.Calmer fans create less pressure on security forces.

Policy rationaleExisting regulation in many countries already allows controlled use of such products.Organized distribution is safer than uncontrolled use outside the stadium.The measure can be defined as optional, not mandatory.

2. The munchies – a natural security mechanismOne of the well‑known effects of consuming a Jamaican‑scale joint ismunchies — a natural increase in appetite.Although often treated humorously, it has real security value.A person looking for food is not looking for a fight.Goal‑directed behavior replaces impulsive behavior.Munchies create a natural delay in exiting the stadium.This delay reduces face‑to‑face encounters between rival fan groups.Eating sweets raises serotonin and calms the system.

In other words:munchies are not a side effect — they are part of the solution.

3. Sweet stands at the exit – a security and economic solutionTo harness the munchies for crowd management, sweet stands are placed at the exits.They serve three main needs: security, calming and economy.

Security and calmingNatural delay of crowd exit and reduced congestion.Prevention of direct encounters between rival fans.Sugar raises serotonin and contributes to a positive mood.

EconomyHere comes the clear economic advantage:sweet sales will cover the investment.The stands generate income that balances the cost of joint distribution, operations, logistics and supervision.Thus, the model becomes efficient both in security and economic terms.

ConclusionThis model offers a new approach to managing mega‑events:not only force, but also emotional, physiological and behavioral management of the crowd.

A Jamaican‑scale joint calms, munchies channel the energy,and sweet stands regulate the exit and cover the costs.In this way, the World Cup can become safer, calmer and smarter.Written as an innovative policy proposal for crowd management in football stadiums and large‑scale events

מודל ביטחוני חדש למניעת אלימות במונדיאל- הפחתת אלימות באמצעות הרגעה מבוקרת וניהול קהל חכם.

אלימות סביב משחקי כדורגל, ובמיוחד באירועי ענק כמו המונדיאל, היא אתגר ביטחוני בינלאומי.

מדינות משקיעות משאבים עצומים באבטחה, הפרדת קהלים ושיטור מוגבר — אך האלימות ממשיכה להתפרץ.הסיבה ברורה: אמצעי ביטחון מטפלים בהתנהגות, אך לא במצב הרגשי שמוביל אליה.

כאן עולה מודל חדשני:הפחתת אלימות באמצעות הרגעה מבוקרת, יצירת תיאבון טבעי, וניהול קהל חכם ביציאה.

ג'וינט במידות ג'מייקניותמאנצ'יזדוכני מתוקיםניהול קהל

1. חלוקת ג'וינט במידות ג'מייקניות בכניסה לאצטדיון

המודל מציע חלוקה מבוקרת וחוקית (במדינות שבהן הדבר מותר) של ג'וינט במידות ג'מייקניות — מוצר הרגעה עוצמתי אך מאוזן, שמפחית מתח, מוריד אגרסיביות ומייצר אווירה רגועה יותר כבר בשערי הכניסה.

ההיגיון הביטחוני

  • וויסות רגשי לפני הכניסה למתחם צפוף מפחית סיכון להתפרצויות.

  • הורדת מפלס האדרנלין מונעת תגובות אימפולסיביות.

  • אוהדים רגועים יוצרים עומס נמוך יותר על כוחות הביטחון.

ההיגיון המדיני

  • רגולציא קיימת במדינות רבות מאפשרת שימוש מבוקר.

  • חלוקה מסודרת עדיפה על שימוש בלתי‑מבוקר מחוץ לאצטדיון.

  • ניתן להגדיר את המהלך כבחירה אישית, לא חובה.

2. המאנצ'יז – מנגנון ביטחוני טבעי

אחד המאפיינים הידועים של צריכת ג'וינט במידות ג'מייקניות הוא מאנצ'יז — עלייה טבעית בתיאבון.למרות שמדובר בתופעה מוכרת בעיקר בהומור, יש לה ערך ביטחוני אמיתי.

  • אדם שמחפש אוכל אינו מחפש עימות.

  • התנהגות מכוונת‑מטרה מחליפה אימפולסיביות.

  • המאנצ'יז יוצרים עיכוב טבעי ביציאה מהאצטדיון.

  • עיכוב זה מפחית מפגש חזיתי בין קהלים יריבים.

  • אכילת מתוקים מעלה סרוטונין ומרגיעה את המערכת.

במילים אחרות:המאנצ'יז אינם תופעת לוואי — הם חלק מהפתרון.

3. דוכני מתוקים ביציאה – פתרון ביטחוני וכלכלי

כדי לנצל את המאנצ'יז לטובת ניהול קהל, יוצבו ביציאה דוכני מתוקים.הם משרתים שלושה צרכים מרכזיים: ביטחון, רגיעה וכלכלה.

ביטחון ורגיעה

  • עיכוב טבעי של יציאת הקהל והפחתת עומסים.

  • מניעת מפגש חזיתי בין אוהדים יריבים.

  • סוכר מעלה סרוטונין ותורם למצב רוח חיובי.

כלכלה

כאן נכנס היתרון הכלכלי הברור:מכירת המתוקים תכסה את ההשקעה.הדוכנים מייצרים הכנסה שמאזנת את עלות חלוקת הג'וינטים, ההפעלה, הלוגיסטיקה והפיקוח.כך המודל הופך ליעיל גם ביטחונית וגם כלכלית.

סיכום

המודל מציע גישה חדשה לניהול אירועי ענק:לא רק כוח, אלא גם ניהול רגשי, פיזיולוגי והתנהגותי של הקהל. ג'וינט במידות ג'מייקניות מרגיע, המאנצ'יז מכוונים את האנרגיא,ודוכני המתוקים מווסתים את היציאה ומכסים את העלויות.כך ניתן להפוך את המונדיאל לאירוע בטוח יותר, רגוע יותר וחכם יותר.

Rape in OECD Countries: Actual Convictions, the Complaint‑ to‑ Conviction Gap, and Victim Gender Distribution– OECD Data

Important to know first:

OECD data measures actual convictions — not the real number of rape incidents.In every country, most rape cases are not reported, and most complaints do not lead to conviction.

The attrition funnel: Why most cases never reach conviction

In every country in the world, the process of handling a rape offense includes five main stages:

A rape occursA small portion of cases → a complaint to the policeSome complaints → a full investigationSome investigations → an indictmentSome indictments → a conviction

At every stage, cases “drop out” — therefore the conviction rate is far lower than the real number of rape incidents.

Table 1: Rape convictions per 100,000 population in OECD countries (≈2023)

Rank

Country

Convictions per 100k

1

Sweden

84.4

2

France

62.7

3

New Zealand

58.6

4

Costa Rica

50.1

5

Iceland

45.4

6

United Kingdom

43.6

7

Finland

42.5

8

Norway

42.1

9

USA

41.4

10

Denmark

39.9

11

Colombia

38.5

12

Belgium

37.6

13

Austria

25.5

14

Luxembourg

22.0

15

Chile

21.9

16

Ireland

19.3

17

Mexico

19.0

18

Czech Republic

16.2

19

Israel

15.5

20

Germany

15.5

21

Turkey

15.4

22

Latvia

15.0

23

Canada

14.3

24

Estonia

14.0

25

Romania

13.9

26

Netherlands

13.3

27

Slovenia

12.2

28

Spain

10.2

29

Switzerland

9.5

30

Hungary

5.5

31

Portugal

4.7

32

Lithuania

3.2

33

Greece

2.9

34

Japan

2.2

35

Slovakia

1.8

36

Poland

1.3

37

Australia

38

Italy

39

South Korea

Table 2: Complaint–Conviction Gap (absolute numbers + percentages)

Country

Complaints

Convictions

Conviction Rate

Notes

Israel

~1,400

~70

≈5%

Most cases closed for lack of evidence

United Kingdom

~70,000

~1,000

≈1.4%

Huge gap between complaints and convictions

Sweden

~9,000

~300

≈3.3%

Broad legal definition

USA

~140,000

~4,500

≈3.2%

Surveys show ~430,000 incidents

France

~94,000

~1,500

≈1.6%

Sharp rise in reporting

Table 3: Victim gender distribution

Country

% Women

% Men

Source

Israel

~92%

~8%

Israel Police

United Kingdom

~91%

~9%

ONS

Sweden

~94%

~6%

Brå

USA

~90%

~10%

NCVS

Canada

~92%

~8%

Statistics Canada

Australia

~93%

~7%

ABS

Summary

OECD rape conviction data is not a measure of crime levels, but a measure of judicial efficiency, reporting levels, and the ability to bring cases to conviction.The gap between complaints and convictions — and the gender distribution — shows how far official numbers are from reality.

אונס במדינות ה‑OECD: הרשעות בפועל, פערי תלונות–הרשעות, והתפלגות נפגעים לפי מין– נתוני ה‑OECD- הרשעות בפועל.

חשוב לדעת תחילה:

נתוני ה‑OECD מודדים הרשעות בפועל — לא את מספר מקרי האונס האמיתיים.בכל מדינה, רוב מקרי האונס אינם מדווחים, ורוב התלונות אינן מגיעות להרשעה.

משפך הנשירה: למה רוב המקרים לא מגיעים להרשעה?

בכל מדינה בעולם, תהליך הטיפול בעבירת אונס כולל חמישה שלבים עיקריים:

  • אונס מתרחש

  • חלק קטן מהמקרים → תלונה במשטרה

  • חלק מהתלונות → פתיחת חקירה

  • חלק מהחקירות → כתב אישום

  • חלק מכתבי האישום → הרשעה

בכל שלב “נושרים” תיקים — ולכן שיעור ההרשעות נמוך בהרבה מהמספר האמיתי של מקרי האונס.

טבלה 1: הרשעות אונס ל־100,000 נפש במדינות ה‑OECD (≈2023)

דירוג

מדינה

הרשעות ל־100k

1

שוודיא

84.4

2

צרפת

62.7

3

ניו זילנד

58.6

4

קוסטה ריקה

50.1

5

איסלנד

45.4

6

בריטניא

43.6

7

פינלנד

42.5

8

נורווגיא

42.1

9

ארה״ב

41.4

10

דנמרק

39.9

11

קולומביא

38.5

12

בלגיא

37.6

13

אוסטריא

25.5

14

לוקסמבורג

22.0

15

צ׳ילה

21.9

16

אירלנד

19.3

17

מקסיקו

19.0

18

צ׳כיה

16.2

19

ישראל

15.5

20

גרמניה

15.5

21

טורקיא

15.4

22

לטביא

15.0

23

קנדה

14.3

24

אסטוניא

14.0

25

רומניא

13.9

26

הולנד

13.3

27

סלובניא

12.2

28

ספרד

10.2

29

שווייץ

9.5

30

הונגריא

5.5

31

פורטוגל

4.7

32

ליטא

3.2

33

יוון

2.9

34

יפן

2.2

35

סלובקיא

1.8

36

פולין

1.3

37

אוסטרליא

38

איטליא

39

דרום קוריאה

טבלה 2: פער תלונות–הרשעות במספרים מוחלטים + אחוזים

מדינה

תלונות

הרשעות

אחוז הרשעות

הערות

ישראל

~1,400

~70

≈5%

רוב התיקים נסגרים מחוסר ראיות

בריטניא

~70,000

~1,000

≈1.4%

פער עצום בין תלונות להרשעות

שוודיא

~9,000

~300

≈3.3%

הגדרה משפטית רחבה

ארה״ב

~140,000

~4,500

≈3.2%

לפי סקרים: 430,000 מקרים

צרפת

~94,000

~1,500

≈1.6%

עלייה חדה בדיווח

טבלה 3: התפלגות נפגעים לפי מין

מדינה

% נשים

% גברים

מקור

ישראל

~92%

~8%

משטרת ישראל

בריטניא

~91%

~9%

ONS

שוודיא

~94%

~6%

Brå

ארה״ב

~90%

~10%

NCVS

קנדה

~92%

~8%

Statistics Canada

אוסטרליא

~93%

~7%

ABS

סיכום

נתוני ה‑OECD על הרשעות אונס אינם מדד לפשיעה, אלא מדד ליעילות מערכת המשפט, רמת הדיווח, והיכולת להביא תיקים להרשעה.הפער בין תלונות להרשעות — וגם ההתפלגות לפי מין — מראים עד כמה המספרים הרשמיים רחוקים מהמציאות.

לטראמפ זכות לפעול לטובת עמו, אך ללא התחייבות בעניין האורניום והנשק הגרעיני, לישראל זכות לתקוף לבדה.

אחריותה של ישראל בעידן של הסכמים חדשים.

הדיון סביב מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון, ובפרט סביב יחסיה עם איראן, מעורר מטבע הדברים מחלוקות ורגשות עזים. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, פועל לפי תפיסת עולמו ולפי האינטרסים שהוא רואה כחשובים לבוחריו ולמדינתו. זוהי זכותו המלאה לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמים — גם אם הם מתמקדים רק במיצרי הורמוז או בנושאים מצומצמים אחרים.

אולם לצד זאת, קיימת אמת בסיסית שאינה משתנה: לישראל יש אחריות על ביטחונה, וזכותה המלאה להגן על עצמה מפני איום קיומי. ההיסטוריא הישראלית מוכיחה כי כאשר נדרשנו לפעול — פעלנו. לעיתים לבד, לעיתים בשיתוף פעולה, אך תמיד מתוך הבנה שאין לנו את הפריבילגיא להמר על עתידנו.

ישראל הייתה הראשונה לתקוף את איראן, עוד לפני שארצות הברית הצטרפה למערכה. פעולה זו סימנה לעולם כולו שישראל לא תחכה לאיש כאשר מדובר בביטחונה. גרמניה עצמה הכירה בכך כאשר קאנצלר גרמניה אמר שישראל "עושה את העבודה בשביל האנושות" — ביטוי להכרה בינלאומית בכך שהמאבק נגד התגרענות איראן אינו רק אינטרס ישראלי, אלא אינטרס עולמי.

גם אם ארצות הברית תבחר להעמיק את יחסיה עם איראן, ואף להקים שם נציגות דיפלומטית כפי שעשתה בלבנון — אין בכך כדי לשלול את זכותה של ישראל לפעול היכן שנדרש כדי להבטיח את ביטחונה. האחריות העליונה של כל ממשלה בישראל היא להגן על אזרחיה, גם אם הדבר כרוך בהחלטות קשות.

לכן חשוב שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יבהיר לנשיא טראמפ כי ישראל תמשיך לשמור לעצמה את חופש הפעולה המלא. לא מתוך רצון לעימות, אלא מתוך הכרח ביטחוני. ישראל אינה מחפשת מלחמות — אך גם אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מאיומים.

ובמקביל לממד המדיני‑ביטחוני, ישנו גם הממד הרוחני והזהותי, שאי אפשר להתעלם ממנו: שיהיה ברור — לעם ישראל יש את מלך העולם. בורא עולם הוא האבא שלנו. האמונה הזו אינה סיסמה; היא מקור כוח. היא מעניקה לעם הזה עמידות, ביטחון פנימי ויכולת לעמוד זקוף גם מול אתגרים כבדים. עם ישראל הוא העם הנבחר, לא מתוך עליונות אלא מתוך אחריות — אחריות מוסרית, רוחנית והיסטורית להיות אור לגויים ולעמוד מול סכנות כאשר העולם מהסס.

בסופו של דבר, ישראל היא מדינה ריבונית, חזקה, אחראית — והיא תמשיך לפעול מתוך שילוב של תבונה, עוצמה ואמונה. לא מתוך פחד, אלא מתוך ידיעה ברורה שיש לה גם את הכוח וגם את הזכות להגן על עצמה ועל עתידה.

Israel’s Responsibility in an Era of New Agreements

The debate surrounding United States policy in the Middle East, and particularly its relations with Iran, naturally sparks disagreements and strong emotions. U.S. President Donald Trump acts according to his worldview and the interests he believes serve his voters and his nation. It is his full right to negotiate and reach agreements — even if they focus solely on the Strait of Hormuz or other limited issues.

Yet alongside this, there is a fundamental truth that does not change: Israel bears responsibility for its own security and has the full right to defend itself against any existential threat. Israel’s history proves that when action is required — we act. Sometimes alone, sometimes in cooperation, but always with the understanding that we cannot gamble with our future.

Israel was the first to strike Iran, even before the United States joined the effort. This action signaled to the entire world that Israel will not wait for anyone when its security is at stake. Germany itself acknowledged this when the German Chancellor stated that Israel is “doing the work on behalf of humanity” — a recognition that the struggle against a nuclear Iran is not only an Israeli interest, but a global one.

Even if the United States chooses to deepen its ties with Iran, and even establishes a diplomatic presence there as it did in Lebanon — this does not diminish Israel’s right to act wherever necessary to ensure its security. The highest responsibility of any Israeli government is to protect its citizens, even when that requires difficult decisions.

Therefore, it is important that Prime Minister Benjamin Netanyahu make clear to President Trump that Israel will maintain full freedom of action. Not out of a desire for confrontation, but out of security necessity. Israel does not seek wars — but it also cannot afford to ignore threats.

Alongside the political and security dimensions, there is also a spiritual and identity‑based dimension that cannot be overlooked:Let it be clear — the People of Israel have the King of the Universe. The Creator of the World is our Father.This belief is not a slogan; it is a source of strength. It grants this nation resilience, inner confidence, and the ability to stand tall even in the face of immense challenges.The People of Israel are the Chosen People, not out of superiority, but out of responsibility — a moral, spiritual, and historical responsibility to be a light unto the nations and to stand firm when the world hesitates.

Ultimately, Israel is a sovereign, strong, and responsible state — and it will continue to act with a combination of wisdom, strength, and faith. Not out of fear, but out of a clear understanding that it has both the power and the right to defend itself and its future.

לידיעת הקוראים:

אני נעזרת ברובוטית בניסוח המאמר, זה מקצר תהליכים. אני מתייחסת אליה כעורכת תחבירית ולשונית. כמו שיש לכל עיתונאי שעובד בגופי תקשורת גדולים.

אני כותבת את הרעיון הכללי ומבקשת מהרובוטית שתנסח למאמר, זה מה שכתבתי לה לעשות:

טראמפ הוא נשיא ארהב והוא עשה לטובת הבוחרים בו ולטובת אמריקה. זאת זכותו המלאה לסגור הסכם עם איראן רק על מיצרי הורמוז. אך. לישראל יש זכות להגן על עצמו. אם ארה"ב לא תסגור את נושא האוראניום לישראל יש זכות לתקוף שוב את איראן בלי ארה"ב.

עשינו את זה לבד פעם אחת והיינו הראשונים לעשות זאת, כמו שאמר קאנצלר גרמניא "ישראל עושה את העבודה בשביל האנושות" כשתקפנו לראשונה באיראן.

אפילו אם לארה"ב תהיה שגרירות באיראן כמו שיש לה בלבנון לאחר הסכם זה, לישראל יש זכות מלאה לתקוף בלבנון ובאיראן שוב וחזק. והכי חזק שרק אפשר. וחשוב שביבי יאמר זאת לטראמפ .

שיהיה ברור. לעם ישראל יש את מלך העולם. בורא עולם הוא האבא שלנו ואנחנו יכולים לעשות זאת ואנחנו לא מפחדים לעשות זאת. עם ישראל הוא העם הנבחר- תעשי מאמר יפה.

ומה שקראתם זה מה שהיא עשתה.

אני מקפידה לרשום במאמרים שעשיתי עם הרובוטית שעשיתי עם הרובוטית.

לא כל מאמרי הם בעזרת הרובוטית.

בלימודי בתורה אני לא עושה עם הרובוטית, עשיתי מאמר או שניים בעזרתה אך ערכתי הרבה אחריה במאמרים אלה. בתורה זה לא מסתדר.